היי,

לא יודעת איך להתחיל אבל אנסה. אני נמצאת בטיפול תקופה ממושכת. חושפת בעדינות ולאט את כל המורכבות שאני סוחבת איתי כבר שנים. לרוב, מתקשה לדבר, שותקת הרבה. לאחרונה, צף משהו מהעבר והפגישות הופכות לקשות בשבילי.
נושא הגבולות משמעותי. אני מאתגרת בלי סוף את המטפלת, שמה אותה על הקצה. מחפשת את הרגע שתעיף אותי. רק אחרי הפגישה האחרונה הבנתי שיש בי דחף עצום להרס. אני ביקשתי ממנה שלא תיתן לי להרוס את מה שקורה בנינו. רק לקראת סוף הפגישה עלתה נקודה משמעותית לגבי אירוע מהעבר, אירוע טראומטי, רמזתי בצורה עדינה מאוד על התנהלות לא תקינה של דמות סמכות כלפיי. היה לי קשה להביא לידי ביטוי במילים את מה שקרה אבל אני חושבת שהיא הבינה שהייתה סיטואציה בין שני אנשים שלא הייתה צריכה לקרות. מתוך זה אני מניחה שהיא הבינה מאיפה נובע הדחף להרוס, מאיפה נובע הצורך שתסלק אותי מהטיפול. מרגישה שהגעתי לנקודה רגישה שיהיה לי קשה לחשוף את המקרה הזה. אני מוצאת את עצמי אחרי הפגישות מוצפת מאוד. לא יכולה לכתוב למטפלת בין הפגישות כי זה מה שסוכם כבר במפגש הראשון. מה עושים?