הי ליטל, כתבתי פה פעם על בעלי שפוטר מעבודתו ולא עובד וגם לא מעוניין לחפש עבודה ואנחנו בתהליכי פרידה
מאז קרו דברים וכבר חודשיים שהוא עובד במקום חדש
ההתרגלות לחזור לעבוד ועוד במקום חדש מאוד קשה בעבורו . הוא חוזר עצבני ומתוסכל ומתפוצץ בבית, קשה לי מאוד מאוד להכיל. הוא שולח לי הודעות במהלך היום שתכף הוא נכנס למנהל ומתפטר, ואני מנסה בתחנונים לשכנע אותו שבכל זאת יישאר. יש לי לחצים גדולים מאוד ממנו. לפעמים אני תוהה מה בדיוק מפריע לו האם זה עצם העבודה במקום חדש, או עצם זה שהוא פחות בבית.
בשורה תחתונה אני צריכה שיעבוד ויעזור לפרנס את הילדים. בכל התקופה שלא עבד אימא שלו תמכה בנו מאוד ונמאס לי לקבל ממנה כסף. אני גם לא רוצה להרגיש חייבת לה.
אני מרגישה לפעמים שכבר לא אכפת לי ממנו, ושאני רואה אותו רק מבעד לפריזמה של מפרנס או לא מפרנס. שהשיחות היחידות בינינו זה על העבודה שלו והמשכנתא והכסף. אני רואה שהוא סובל ולא יודעת איך לעזור.
ניסיתי שנלך לטיפול זוגי, ואחרי אלף התניות מצאנו מטפל שעומד בדרישות של בעלי. פעמיים הגעתי למפגש ומצאתי את עצמי יושבת לבד אחרי שבעלי הבריז מול מטפל זקן בן 100 שאין לי שום עניין בשיחה איתו.
מאוד הייתי רוצה שיהיה לי אכפת מבעלי יותר והשיחות שלנו יהיו יותר קלילות ופחות דרמטיות. הקשר איתו כבד לי מאוד ואני לא יודעת איך להקליל.
אני מרגישה שאני נחנקת
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על הקושי, והלוואי שהיו טיפ או "מתכון" לשינוי. מאחר ובן זוגך אינו משתף פעולה, ולאור המצוקה והתסכול שאת חווה, אני מציעה שתפני לטיפול פרטני בו תוכלי לעבד יותר לעומק את החוויה ובעיקר- להבין כיצד את יכולה לנהל את המצב בצורה שתסייע לך לנהל את חייך באופן מספק וטוב יותר. לא פעם, ההתבוננות בטיפול על מה שמשאיר אותנו כלואים באותן דינמיקות מייסרות, מניע לשינוי משמעותי אשר משפיע על כל טווח החיים והיחסים.
ליטל
.jpg)
