היה לי אתמול טיפול עם הפסיכולוגית שלי.
היה שלב מסוים שהעיניים שלה ממש נעצמו וחשבתי שקרה לה משהו (שהיא התעלפה או לא יודעת מה).
אבל מסתבר שהיא פשוט נרדמה. שאלתי אותה אם הכל בסדר והיא אמרה סליחה ושהיא נורא עייפה.
לא ידעתי כל כך איך להגיב ופשוט דיברתי איתה על זה שדאגתי שעכשיו אצטרך לעשות החייאה או משהו. הקללתי את האווירה מרוב שהייתי מובכת.
אבל אין ספק שחשתי תחושת עלבון מאוד גדולה. מי נרדם באמצע שמישהו מדבר אליו?
עכשיו, מסתבר שהיא כמעט נרדמת כל פגישה. חשבתי שיש לה בעייה בעיניים אבל מסתבר שבקבוע היא מתעפצת לי. פשוט רק הפעם היא נרדמה.
אני לא יודעת מה כל כך מה לעשות עם המידע הזה. אני בטיפול במשך כבר 8 חודשים (פעם בשבוע). אז לא כל כך קל לעזוב אבל כן זה עולה לי לראש.
אני מרגישה שהטיפול נורא עוזר לי אבל אני פתאום מתחילה לחשוב שזה סתם אפקט פלאציבו.
בקיצור, אני קצת נעלבתי ולא יודעת אם שווה להעלות את התחושות האלו.
שלום לך.
אני מבינה את הפגיעה והקושי, וחושבת שבהחלט כדאי שתעלי את התחושות מול המטפלת מאחר ושיח מסוג זה יכול לסייע לך לקבל החלטה ואף להעמיק את הקשר והתהליך- במידה והמטפלת מגיעה עייפה מדי לפגישות, היא תצטרך לקחת על כך אחריות ולתקן את המצב ובמידה וקורה משהו בדינמיקה ביניכן אשר רלוונטי להירדמות, חשוב לדבר עליו ולהבין אותו יותר לעומק. כך או כך, הימנעות מהעלאת התחושות תשאיר "פיל בחדר" אשר עשוי להקשות על השיח ועל האמון, ולכן חשוב מאוד לא להשאיר כך את הדברים.
ליטל
.jpg)
