אני צריכה עזרה.
מנערות, אני מתמודדת אל מול מחשבות חוזרות על פגיעה עצמית ואובדנות.
הייתה איזו הפוגה בשנות העשרים שלי, אבל אני מייחסת אותה למוות פנימי שעברתי וניתק אותי מהחלקים שכאבו. עכשיו אחרי שנים של טיפול ביצמי הצלחתי לאחד חלקים שהתרחקו ממני, והחיבור מייצר כל מיני רגרסיות. החלקים הבוגרים שלי הצליחו להכיל כמה טנטרומים רציניים, אבל בתקופה האחרונה עברתי עוד מפלת נפש; קשר שנבנה מתוך בטחון באינטואיציה -הסלים ממתיקות לאלימות.. שאומנם לא הייתה קשה אבל ריסקה לי את כל האמון שהיה לי בעצמי.באינטואציה שלי. החלק הבוגר שבי הוציא להורג את התקווה שמשהו יוכל להיות אחר עבורי, ומאז כבר שנה וחצי שאני מתפקדת בחלקים שמוצגים כלפי העולם, וקורסת במישור האישי. זה מסלים. ועכשיו זה יוצא משליטה.
אני ביקשתי עזרה מפורשות מהמטפלת שלי)צעד משמעותי, אבל שהגיע מתוך מקום מאוד נואש(כבר חצי שנה אני מרגישה שאני בהדרדרות והיא מנסה להחזיק לי תקווה בלנסות לספור לי ניצחונות. שאמרתי שאני צריכה עזרה והצעתי שאני בדיכאון שמחמיר היא אמרה ש'כולם בדיכי' ושאני צריכה לייצר פרודקטיביות. בפגישה האחרונה אמרתי בייאוש 'תעזרי לי' והיא אמרה שאין לה מטה קסמים.
עכשיו... אני לא יודעת אם לוותר על הטיפול. מצד אחד לקח לי איזה שנתיים להפתח, ובגלל שהיו קשרי אמון, קשה לי לשחרר.מצד שני אני מרגישה שהמצב יוצא משליטה. אני מתקשה יותר ויותר לרסן את הדחפים לפגוע בעצמי, חווה מחשבות אובדניות בצורה יומיות וקז'ואלית באופן מפחיד, אפילו העבודה שלי מתחילה להפגע... אני בהתקפי זעם קשים, מה שלא באופיי. אני לא מצליחה להרגע.
התרחקתי הרבה מאחרים, כי לא מסוגלת לייצר אינטרקציות תקינות, ומאבדת חלומות שהיו לי לגבי עצמי ..
והכי גרוע, אני לא מרגישה שהמטפלת יודעת כיצד לעזור לי. היא מנסה לשאול אותי מה יעזור לי, או מה אני חושבת שיעשה לי טוב, ואני..מיציתי את הכלים שלי, ובעיקר נמאס לי לסחוב את הטיפול עליי.
אני עייפה.אני חסרת אמונה. אני לא מקשיבה לאינטואציה שלי כי נדמה לי שהיא שקר רע וגס במסווה של תקווה, שמתה עבורי.אני עצובה על עצמי שלא מצליחה לקום מהמצב הזה, וגם כועסת כי לא מצליחה לקום מהמצב הזה.
אני מרגישה לבד, אין לי אף פורום לדבר על הפגיעה העצמית ואולי קצת להרגיש פחות טאבו , לתת הכרה, לקבל עזרה.
אני רוצה לסיים אבל מפחדת לצאת מטיפול שאני במשבר כלכך שואב ומסחרר.
וגם, תמיד שיש משבר אני אומרת לעצמי שזה מפנה, שבסיבוב הזה אצא מובנת... ואני מתבדה כל פעם מחדש.
אולי אתם יכולים לעזור לי למצוא קבוצת תמיכה? אנשים שמתמחים בעזרה למישהי כמוני? אני צריכה עזרה, אני צריכה הכרה ואני צריכה מישהם לדבר איתם.
אני לא יכולה כבר לחיות ככה, אני פשוט לא יכולה.
תודה שהקשבת לכל הכאב הזה,
בשורות טובות לכם.
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על הקושי והכאב שמלווים אותך, וטוב שאת לא מפסיקה להיאבק ומנסה לבדוק לאיזה עזרה את זקוקה. איני מכירה קבוצת תמיכה ספציפית לנושא של פגיעה עצמית, אך באתר 'כמוני' ישנן קהילות וירטואליות במגוון נושאים ואולי כדאי לבדוק שם. לצד זאת, אני לא בטוחה שקבוצת תמיכה היא לב העניין, ובוודאי לא כפתרון לכך שיש דברים שאת מרגישה שאינם מובנים נכון או שאינם מוצאים מקום בטיפול.
אם אני מבינה נכון, את מתארת פער באופן בו את והמטפלת שלך תופסות את מצבך, ואני חושבת שחשוב לנסות ולברר את הפער הזה, ובהתאם להבנה שתושג לבדוק אם את זקוקה לעזרה טיפולית נוספת- העלאת תדירות הפגישות, טיפול תרופתי וכן הלאה- או שמדובר במשבר שיש להמשיך ולברר את משמעותו בטיפול. במילים אחרות, אני חושבת שכדאי כשלב ראשון לנסות ולמצות את השיח הטיפולי ולנסות ולברר את מהות המשבר ואת הסיבה לפער בין הבנתך להבנתה של המטפלת את המצב. יתכן ובירור זה הוא שיאפשר לבחור את המשך הדרך הטיפולית ו/או יקל מעוצמת המשבר.
ליטל
