הי, הייתה לי שיחה מאוד טובה ומשמעותית עם בני בן ה23 שציין כי הוא מרגיש שכל דבר שהוא רוצה לעשות הוא חושש ממה אנחנו נגיד והאם אנחנו נסכים לזה.
הוא מרגיש שמרצה אותנו ולא את הרצונות שלו. מכיוון שהוא הבן היחיד לאחר שתי בנות יש איזו גוננות עליו, בעיקר בעניין הצבא.
הוא שירת ביחידה קרבית (דבר שניסינו למנוע ממנו ובסוף הוא התעקש והלך)מאז שחרורו הוא עובד אך בכל פעם מחדש כאילו נדלק איזה מנוע בגוף שלו, שגורם לו לחוסר שקט פנימי.
הוא היה במילואים בצפון (חייבת לציין שנהנה מכל רגע)וכרגע הוא נמצא בעבודה, יחד עם זאת אין לו שקט פנימי וסיפוק.
היום כששוחח איתי שוב טען בפניי שהיה רוצה לחזור למילואים ואפילו להיכנס לעזה. כאמא לא היה לי קל בכלל לשמוע את זה, שאלתי אותו מאיפה בא הרצון הרב הזה שלו והצגתי לו את הסכנות שבעניין- כמובן שהוא מודע להם, הוא רוצה להרגיש שעושה משהו משמעותי ושיוכל אחר כך להציג שהוא היה ב.....
לטענתו חושב שאחרי שיחווה את עניין הלחימה ירגיש רגוע יותר.
(מאז שהיה קטן התעניין במשחקי לחימה במחשב)
שיתף אותי שיש לו אפשרות להתגייס שוב למילואים והפעם ביחידה אחרת מזו שמשובץ אליה ולהיות בעזה, הוא טוען שבגללינו הוא לא מעז לעשות זאת.
בשיחה איתו הרגשתי שהוא מחכה לאוקיי שלי, אך איזו אמא תהיה מוכנה לתת את האוקיי לבן שלה, במיוחד בתקופה זו.? מה גם שאני מנסה להבין מאיפה בה החוסר שקט הפנימי שיש לו...הצעתי לו לפנות לייעוץ כדי להבין מה הנסיבות ולפתור את הדברים אך הוא בשום פנים ואופן לא מעוניין.
מה אני ובעלי אמורים לעשות? מצד אחד אנחנו לא רוצים שהוא יישאר עם התחושה הזו של "ילד מרצה" מה שיגרום לו לבעיות בעתיד ומצד שני איך אפשר לתת אוקי על דבר כל כך קשה?
שלום שלומית.
ראשית, מרשים ומשמח לשמוע על המחשבה שאתם מקדישים לנושא, ועל הקשר הטוב שמאפשר לבנכם לשתף אתכם בתחושותיו וגם בקושי מסוים שלו מולכם. ההצעה לפנות לייעוץ אכן מתאימה אך מאחר והוא לא מעוניין כרגע, חשוב וטוב שאת מחפשת את הדרך לסייע לו. אפשרות אחת היא לפנות בעצמכם למספר פגישות של הדרכת הורים אשר יסייעו לכם למקד את הקושי ולהתמקם בעמדה הורית אשר תסייע סביב נושא הריצוי. לכל הורה יש נקודות עיוורות ולפעמים עין חיצונית יכולה להציע פרספקטיבה חדשה ומשמעותית. מעבר לכך, סביב סוגיית הגיוס, אני חושבת שכדאי לומר את הדברים בישירות, ממש כפי שכתבת אותם כאן: לתת הכרה ותמיכה בכך שהוא ממתין לאוקיי שלכם והיה רוצה לפעול באופן חופשי ופחות מרצה, אך בו זמנית לומר בכנות שסביב נושא משמעותי כ"כ, את כאם לא יכולה לתת אוקיי בלב שלם והוא יצטרך לפעול כפי שהוא מבין.
אוסיף גם שסוגיית האפשרות לפעול באופן חופשי (יחסית) או מתוך ריצוי היא סוגייה התפתחותית תקינה אשר תואמת את גילו של בנך ובמובן זה, לגיטימי שקיים קושי וסביר להניח שלאט לאט הוא ימצא את דרכו.
ליטל
.jpg)
