שלום רב,
אני כבר שנתיים בטיפול פסיכותרפיסטית ע"וס קלינית, בשל אובדן ילד. אני יודעת שזו תקופה ארוכה לטיפול.
כרגע אני בתקופה שאני מרגישה שעניין ההתייחסות הישירה לאובדן שלי כבר מוצה. דיברתי, בכיתי כעסתי. המטפלת המדהימה שלי ליוותה אותי בכל שלב.
כעת אני מרגישה שאני פתוחה גם לתחומים אחרים שאינם האובדן הישיר שלי, זאת אומרת דברים הקשורים לאובדן בעקיפין, אולם אין לי מושג על איזה נושאים לדבר וכיצד להעלות זאת. אני חוששת שהמטפלת תגיד לי שמבחינתה הטיפול הסתיים (בכל זאת שנתיים...), כי לכאורה הנושא המרכזי כבר מוצה. אני מבחינתי לא רוצה להפרד מהטיפול , לא חושבת שאני מןכנה לחיות בלעדיו. אבל קשה לי לחשוב על נושאים נוספים לשיחה.
שאלותי היא:
האם טיפול באובדן של למעלה משנתיים נחשב ארוך מדי?
איזה עוד נושאים אפשר להעלות בטיפול? אשמח לרעיונות ממך כמטפלת מומחית . אני יודעת שאני רוצה וצריכה את הטיפול אבל מתקשה לדייק לעצמי את הצרכים הנוספים שלי. והפחד הכי גדול שלי זה שהמטפלת תגיע למסקנה שאולי יש לסיים טיפול.
המטפלת שלי לא מעלה נושאים משל עצמה, רק מה שאני מביאה לחדר....
בבקשה אל תכתבי לי להעלות את הדברים בטיפול, אעשה זאת כמובן, אבל אשמח לשמוע חוות דעת נוספת.
תודה