שלום. בני בן 8, ילד סגור שלא מרבה לשתף את מה שעובר עליו מאז ומתמיד. היום כשבדקתי את שיעורי הבית שלו, הם נתבקשו לרשום על חוויה/חלום מפחיד שהיה להם.. הבן שלי רשם שהוא גר בבית מרושע ובבית היה מלא דם על הרצפה ומי שמנהל את הבית היה בעצם גופה. נדהמתי לקרוא את זה והלב שלי החסיר פעימה. כשניסיתי לשוחח איתו הוא סרב אך בסוף הגעתי לליבו. הןא אמר שמרגיש שכל הזמן כואב לו בלב והצביע על איזור החזה. ואמר שמרגיש עצוב.. כששאלתי מה גורם לו לעצב, היסס ובסוף אמר שהאזעקות, החטופים ומה שקורה המדינה. המלחמה. יש לציין שאנחנו לא מדברים בבית על המצב, החדשות אף פעם לא ברקע ואני מניחה שהוא נחשף לזה בביהס משיחות של ילדים ואולי כשנמצא אצל חברים וההורים מדברים/יש חדשות ברקע. ישבתי איתו ועניתי לו על גל השאלות והפחדים, מה זה חטופים, על המלחמה והאזעקות.. עד שלאחר 10-15 דקות איבד סבלנות וביקש להפסיק. כאמור- הבן שלי מטבעו לא ילד שמשתף דברים שקורים בביהס/בכלל.. אני כל ערב בזמן מקלחת/הרדמה מנסה לתפוס איצו כמה דק לשמוע , לשתף אך זה לא ממש עובד תמיד בהצלחה.
אני ממש ממש ממש מוטרדת מהסיפור הנל ואשמח לדעת מה עושים מכאן.
מוסיפה נקודה חשובה- המצב בבית בשנים האחרונות לא פשוט, אני ואבא שלו ל4 מסתדרים וזה מתבטא בעיקר בויכוחים.. אנחנו מודעים שזה משפיע עליו ולאחרונה כשזה קורה הוא אפילו מבקש מיוזמתו שנפסיק לריב. פעם לא היה אומר כלום. ולפני שנה לערך כשחשבנו להתחיל הליך גירושים (יחד עם טיפול לבן שלי ולבת - היא בת 6 ) וכשהוא שמע על זה, הוא ממש נלחץ וביקש שלעולם לא ניפרד.. וגם היום כשאנחנו רבים , הוא לפעמים אומר אבל אל תתגרשו.. מצב קשוח וסבוך.
אשמח לדעת מה עלי לעשות לגבי הסיפור של מה שכתב ובכלל על המצב בבית (ניסינו מספר פעמים טיפולים זוגיים ופעם גם משפחתי, אך זה לא ממש צלח)
תודה רבה!