אני מקנאה
אני נפגעת טראומה מורכבת, פגיעה מינית ואלימות פיזית קשה מאוד (ברמות של חיים ומוות) כל שנות הילדות ממספר אנשים ביניהם קרובי משפחה ביניהם דמות הורית
ואני מקנאה בהכרה שמקבלים החטופים והנפגעים מהעוטף
כולם מכירים בכך שהם עברו זוועה
כולם אומרים שזה איום ונורא
רואים אותם. התמונות שלהם ברחובות.
גם אני מכירה בכך. מאוד. זה מזעזע אותי ברמות בלתי נסבלות. בחודשים הראשונים הייתי חושבת עליהם ביום ובליל על כל הפרטים שאולי הם עוברים.
אבל כל הזמן משהו צועק בתוכי
גם אני עברתי זוועות!
גם אני הייתי שבויה! שנים! רציתי לכתוב בבית שלי היו המחבלים אבל אני לא .יכולה כי הם דמויות חשובות ואהובות כמו אבא שלי. שהיה גם השובה שלי.
ואף אחד לא ניסה להציל אותי באיזו עסקה
אף אחד לא מכיר בכך שהייתי בשבי, שעברתי את זוועות העולם הזה בבית שלי. לא במנהרות.
אני מקנאה!!