ליטל
בסוף נלחמתי לא להתאשפז והחליפו לי לתרופה אחרת
אני מרגישה כמו מישהי שדרס אותה מערבל בטון כמה פעמים והכניסו את הנפש והאישיות לנינגה בלנדר וכל מה שהשאר זה רסק של משו שפעם היה מישו
לצערי עלינו גם על תקיפה מינית מלבד האונס
הדבר הכי נוראי בסיפור הוא שאין לי הוכחות
זה קרה לפני כמעט עשור
השם שהיא נתנה בדוי
כל האמצעי תקשורת לא זמינים לא פעילים לא תקינים
הראיות היחידות שלי זה הפלאשבקים הזכרונות זוועה התמונות החדות והחלומות סיוט שהתת מודע מציף אותי בהן
הניתוקים הניתוק מהגוף וכל התסמינים של האונס הממושך והפגיעה
ומצד אחד הכאב הוא נוראי ובלתי נסבל ומצד שני כביכול בלי הפלאשבקים הזוועתיים אין לי ראיות ואין לי דרך לדעת מה קרה לילדה הזאת שנפגעה ונרצחה בברוטליות
ואני נקרעתת בין לחוות פלאשבקים ולהבין יותר מה קרה לילדה המתה שבתוכי לבין להקרע מפלאשבקים איומים
אותו דבר לגבי תמויות ויזואליות חדות ותת מודע שמציף
מצד אחד אני רוצה לדעת הכל ומחרפן אותי שאני לא יודעת כמעט כלום וגם ה20 אחוז שאני יודעת הוא אונס ברוטאלי ונוראי ומצד שני אני מפחדת לדעת יותר
אני גם בגלל שאין ראיות פיזיולוגיות אני מרגישה אשמה אולי המוח המציא אולי הכל זה הזיה אולי זה לא קרה למרות שהילדה שבתוכי צורחת ויודעת שזה קרה וכל הגוף המזוהם שואג שזה קרה
יש בי אשמה מאד מאד כבדה
אין לי דרך להפליל אותה בשום צורה ואני מיחלת שהיא פשוט תמות.
היא והתוקף של גיל 5😔
הם רצחו אותי והרסו לי את החיים
אין לי אמןן באיש
אני עם פוסט טראומה מורכבת קשה מינית ונפשית הפרעת אכילה דכאון קליני ואובדנות ברמיסעה ופגיעות עצמיות לא מסכנות חיים
לא מסוגלת לקבל מגע מיני או אפילו שיגיעו לי ברגליים
ואני ככ מנןתקת והכל ככ מפוצל שאין קשר נפשי בין השם פרטי שניתן לי כשנולדתי למה שאני מרגישה היום
אני מרגישה פרור שקוף
חלל שחור
הכל מחוק
ואני יודעת שזאת רק ההתחלה ויש כככ הרבה טראומות שרוצות לברוח החוצה ושישמעו גם אותם