יש לי רצון להכאיב לאנשים, פיתחתי מיומנות מיוחדת בתחום, זה זולג לתחום הטיפולי, חשוב לי שאנשים יפחדו ממני.

אני לא מוצא פורקן בשום מקום, לא בטיפול הפסיכולוגי לא עם העו"סית, לא עם קשרים החברתיים.

אם אין לי מטרה לפרוק עליה אני אפגע באנשים אקראיים בצורה פסיכולוגית, הרעב לא ניגמר אף פעם, תמיד אני צריך עוד, וההצעה הטיפולית של אהבה לא עוזרת, אני לא יכול לספוג אהבה כי אני יודע שהיא מזיקה לי.

אני מתקשה לצאת מהבית ולתקשר כי אני מחזיק כמות אגרסיות בלתי נשלטת, אני משער שהפירוש בפשט הוא שאני לא אוהב את עצמי, אני חושב שאני שונא את העולם כל כך שאני לא רואה מקום גם לי וגם לעולם באופן סימולטני, זה לא שאני לא אוהב את עצמי אלא אני לא מגדיר אהבה באותה צורה, אני מרגיש רעב ליד אנשים כי הם חושפים חולשות בקלות יתר, ניסיתי בניסיון אחרון לפגוש את החברים כדי לראות מה אני חושב על השיטה שלהם לכבוש את הרעב והסקתי שאני לא חושב ששיטות בגדר הנורמה החברתית יעזרו לי
מה צריך לקרות כדי שאני לא יהיה רעב