שלום לך.
אני שומעת את דאגתך ואת הקושי לסייע לאור עמדתך השונה מזו של בנך.
אנשים בוחרים מערכות יחסים המתאימות להם מסיבות שונות, ולא תמיד מה שנראה פוגע ורע מבחוץ הוא אכן כזה עבור האדם עצמו.
יחד עם זאת, מאחר ואת מתארת דאגה מכיוונים שונים, יתכן ואופציה של ייעוץ תסייע בהרחבת נקודת המבט.
מאחר ובנך אינו מביע מצוקה ישירה ביחס ליחסיו הזוגיים, ומאחר ומדובר באדם בוגר, אין טעם ללחוץ עליו.
כדאי לבדוק האם קיים קושי או מקור מצוקה שכן מפריע לו ולהציע לו לפנות לייעוץ סביב נקודה זו. אנשים פונים לטיפול מתוך מצוקה שהם עצמם חווים ככזו,
ובמרבית המקרים ישתפו פעולה עם התהליך הטיפולי רק כאשר יש מוטיבציה של האדם עצמו להנעת שינוי. בתוך הטיפול, כמובן, גם היבטי חיים כמו הזוגיות מקבלים מענה כך
שסביר להניח שבמידה ויש קושי או בעיה בקשר, אלו ייחשפו בטיפול.
במידה ואין מצוקה שעשויה להביא את בנך לפנות לטיפול, אפשר לשתף אותו בעדינות ובישירות בדאגה שאתם חשים. יתכן וכדאי גם לעודד בני משפחה אחרים החשים בכך
לשתף אותו בתחושותיהם- לעתים קל יותר לשמוע את נקודת המבט של אח/אחות מאשר את אלו של ההורים.
כך או כך, חשוב מאוד שהדאגה לא תהפוך ללחץ או מאבק. בנכם הוא אדם בוגר האחראי לבחירותיו גם אם אלו אינן לטעמכם, ומעבר לשיתוף בדאגה ובהצעה לפנות לטיפול
במידה וקיימת מצוקה- חשוב שתמשיכו להוות עבורו מקור תמיכה, ביטחון ושייכות.
ליטל