אני לא יודעת מה לעשות אני לא יכולה יותר אני מרגישה שהכאב הוא יותר גדול ממני וחזרתי למצב של ילדה בת 3 גם מתי שאני כותבת אני כותבת כמו בת שלוש וגם אני מרגישה ככה
אני בוכה בכי של ילדה בת שלוש וצריכה אמא בדיוק כמו ילדה בת שלוש ואני אף פעם אף פעם לא הייתי צריכה אמא כבר מאז שאני בת 6 אני לא צריכה אמא אני עשיתי שאני יהיה יכולה להיות לבד בלי אמא ועכשיו כל הזמן אני צריכה אמא ובוכה למטפלת בידים וצריכה כל הזמן לשמוע שהיא אוהבת אותי ושומרת עלי והכאב הוא כואב כבר יותר מהגודל שלי וכל הראש נהיה קטן אני לא מבינה דברים כמו שפעם הבנתי ולא מצליחה כלום וגם לא להבין או להגיד מה שאני מרגישה אני רק בוכה ורוצה להרביץ לרצפה או לקשקש חזק חזק על דף
והשבוע הסכמתי לקבל את הטיפול התרופתי ואני לא יודעת למה כי דיברנו ביום שישי והיא אמרה לי את המילים שאני רוצה וביום שבת הכל התבלבל לי עוד פעם הילדה הגדולה שמפחדת מתלות אמרה שצריך לכתוב כללים ולקחה לי את כל הקשר ואת כל הדברים והיא עכשיו לא מסכימה לי לכתוב כלום לפסיכולוגית וגם לא לבא אליה וגם לא להתקשר מתי שאני צריכה או לבקש חיבוק והיום אני רציתי כי כאב לי מאד אני רציתי לגזור את כל השיערות כי אני לא מצליחה להסביר מה כואב לי והכל כואב לי ואני לא נושמת מרוב שכואב לי ואני לא בוכה כי הילדה הגדולה לא מסכימה לי לבכות היא אומרת שמי שבוכה זורקים אותה לחדר האחרון איפה שהילד הגדול הרע ואז הוא עושה כואב ואף אחד לא יציל אותי אז אני לא בוכה אבל אני לא יכולה ככה ובסוף אני רק אוכלת שוקולדים אפילו שאני לא אוהבת בכלל שוקולדים וכואבת לי הבטן ואני היבטחתי לפסיכולוגית שלי שאני יאכל אוכל בריא כי אני בהפרעת אכילה והיום לא היצלחתי ואני לא רוצה להיות בעולם הזה בכלל בכלל אבל היא לא מסכימה לי ללכת ואין לי כח לשום דבר ולשום כלום ואין לי כח אין לי כח אין לי כח ואני לא מצליחה להסביר מה כואב לי ואף אחד לא מבין אותי וגם אני לא מבינה אני רק כל הזמן עם אצבע בפה ושמיכי כי חזרתי לגיל 3 ואני עצובה ואני כועסת😥