שלום.
אנו משפחה דתית לאומית, הורים ל5 מגילאי יסודי ועד תיכון.
מתמודדים עם קשר מורכב וקשה עם הבכור.
מדובר על ילד מוכשר , עוצמתי,חכם, חברותי מאוד ,אהוב בסביבתו ורגיש.
חשוב להגיד שמקור/תחילת הקושי היה כנראה בנו, ההורים, בחוסר כלים והבנה, אימפולסיביות, ובאופן כללי תגובות לא מושכלות.
במבט לאחור גם ניתן לומר (בצער ובכאב) שקיבל פחות חום משאר הילדים.
עיקר הקושי החל סביב גיל ההתבגרות, במיוחד סביב גיל בר מצווה, בפרט סביב נושא מסכים, גבולות תוכן וכדו.
היו הרבה עימותים סביב הנושא, ותגובות לא פרופורציונליות שלנו. הוא הרשה לעצמו להתבטא באופן של הכרנו עד אז, היינו חדשים בנושא ונבהלנו מכל דבר.
באיזשהו שלב תפסנו את עצמנו והבנו שצריך לשנות כיוון וניסינו להתפייס איתו, אך נראה שהוא החליט למחוק אותנו מחייו לחלוטין.
לא רצה שום קשר והתנתק רגשית לחלוטין. תקופות מסויימות גם מהאחים שלו.
ככל שחלפו השנים המרחק גדל. למרות זאת לאורך השנים, ניסינו, (ביחד ולחוד) לשוחח, להסביר, להתנצל, לכתוב, אך ללא הועיל.
לשימחתי במשך השנים דאג לעצמו לטיפול לבני נוער ללא עלות. וגם היום במסגרת הלימודית עובר טיפול.
יש לציין שבמשך השנים חי בבית, עם תקופת ביניים שבה התגורר בפנימייה במסגרת הלימודית (לבקשתו).
כיום, מצהיר שאינו מעוניין בשום קשר איתנו אך מבין שזקוק לנו (כלכלית) ומתגורר בבית.
מקבל כל צרכיו.
אנחנו לא מעורים בשום דבר בחייו, הוא לא משתף. יש תקופות שהוא מסתובב בבית עם פני פוקר בלי להוציא הגה.
אני כבר אחרי הכאב והצער, מנסה לחיות חיי שגרה, אמרתי לו וכתבתי לו מס' פעמים רב שהוא יקר וחשוב לנו , שאנחנו אוהבים אותו ושנעשה עבורו הכל. ביקשתי את סליחתו אינספור פעמים, והיצעתי לפתוח דף חדש וליישר את ההדורים ,אך ללא הועיל. כבר לא יודעת מה ,איך ואם בכלל לעשות. אשמח לעצה/הכוונה.