שלום רב,
אני נשואה כ 10 שנים + 2 ילדים. הזוגיות היא לכאורה מצויינת - קיים בנינו קשר חברי עמוק חם ומשתף. אנו מכבדים זה את זו ומאפשרים מרחב עשייה והתבוננות לכל אחד מאיתנו.
בשנתיים האחרונות אני מרגישה שאינני אובת אותו יותר. גם לא נמשכת כבעבר. פתאום מפריעים לי דברים במראה החיצוני שלו שלא הטרידו בעבר, והסבלנות שלי כלפיו כמעט נעלמה.
אני לא יודעת מה קרה ואיך פתאום התהפך הלב. מתבקש למצוא טריגר כלשהו לכך, אך הפכתי והפכתי בדברים ואינני מוצאת דבר. האם האהבה יכולה להעלם כך סתם. אני מרגישה מאד בודדה מכיוון שלא יכולה לשתף אותו בשלב זה בדברים. גם מעמידה פנים כל העת, או מתפרצת בלי קשר לכלום (עליו ועל הילדים).
לא התאהבתי באחר ואין לי מחשבות כאלו
הוא ער למתרחש (מן הסתם) וכבר אמר לי בעצמו שמרגיש שנמאס עלי.
מה עלי לעשות? אני מאבדת לאט לאט את הזוגיות
שלום לך,
להיות בזוגיות בכלל, וזוגיות ארוכת טווח בפרט, תוך כדי ניהול משפחה ושאר היבטי החיים, זהו אתגר לא פשוט וסבוך. לאורך השנים מתעוררים בנו רגשות שונים כלפי בן הזוג ואנו נעים בין מרחק וקירבה. את מתארת תהליך הדרגתי של התרחקות שאינך מוצאות לו טריגר חיצוני, אך כנראה שיש סיבות שונות לתחושותיך וכדאי להעמיק ולחשוב מדוע הדבר קורה. הייתי ממליצה לך אחת משתי האפשרויות (ואלי את שתיהן במקביל): 1. לפנות לטיפול פסיכולוגי ושם לחקור בינך לבין עצמך מה קורה לך מול בן הזוג, מדוע עכשיו עולות תחושות אלו כלפיו וכו'. 2. לפנות ביחד איתו לטיפול זוגי ושם לפתוח למולו את מחשבותיך. אני מבינה שכעת את מרגישה שאינך יכולה לשוחח איתו על כך, אולי כיוון שהדברים אינם ברורים אפילו לך, אך הוא מרגיש שמשהו מתרחש ולכן לעיתים לפתוח ערוצי תקשורת יכול להוביל ליצירת דיאלוג ולהפחית את הבדידות ואת תחושת המרחק.
שיהיה בהצלחה,
סיון
