שלום רב
אשמח לעצה.
יש לי ילד בן 8 (בכור מתוך 5)
מגיל צעיר גילה סקרנות רבה
נוגע בחפצים שאינם שייכים לו מתוך סקרנות בבית, בעבר היה מקרה אחד של לקיחה מסופר (חטיף) לאחר שיחה הוא התבקש להחזיר.
ומקרה אחד של לקיחת קלפים לחבר בלי רשותו - כאשר גילו הוא היה נבוך מאוד.
מדובר בילד נבון מבחינה קוגניטיבית. עבר מוקסו ונמצא גבולי רק במימד הקשב למרות שהמוקסו תקין.
בנוסף בצד החברתי הוא ילד נגרר, לעיתים יעשה דברים שלילים כי החבר אחר... מתקשה לקחת אחריות על מעשיו.
וכל זה רקע.
הבעיה שלי היא שכל ההתנהגויות הנ"ל יצרו אצלי חוסר איזון בתגובות מולו הגבתי בכעס, עונשים, וככל הנראה התגובות שלי יצרו אצלו "מסך"וזה כבר לא משפיע עליו. הוא ממשיך להתעלם אומר שמבין ויום למחרת שוב מחט ושוב נוגע ואני שוב כועסת ומיואשת...
האם ה"סמכות" שלי כאם או כגורם משפיע על הילד כבר לא רלוונטית?
מה עושים כדי שהילד כן יקבל ממני? (ולא רק מרות..)
שלום דיקלה,
אכן שאלה חשובה ונשמע שאת מתמודדת עם הרבה דילמות בנוגע לבנך. כפי שאת מתארת, משהו שהתחיל כהתנהגות שלו (שאיננו יודעים כרגע ממה ההתנהגות נובעת- האם מאימפולסיביות, קשיי קשב, סקרנות, קושי לקבל גבולות, קנאה, חיפוש אחר התגובה שלך והאפשרויות הן רבות), בכל אופן, התנהגותו השפיעה באופן ניכר על הקשר בינכם. אני שומעת משאלתך את הרצון שלך לשפר את מערכת היחסים שלכם באופן כזה שבנך יוכל לקבל גם את הסמכות שלך, אך גם את נוכחותך כדמות משמעותית, משפיעה ומיטיבה. לצורך שיפור הקשר, נדרש תהליך שראשיתו בהיכרות מעמיקה יותר ובהמשך ניתן לחשוב על הקשר בינכם, מה הוא זקוק ממך וכיצד את יכולה להגיב באופן מאוזן יותר למולו. הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים לצורך חשיבה מעמיקה ועבודה על הנושא החשוב שמטריד אותך.
בהצלחה,
סיון
.jpeg)
