שלום דנה,

אכן שאלות חשובות אשר מלמדות על רגישות וחשיבה מעמיקה ועל חשש מובן מפני הכניסה לתחום הטיפולי.נשמע שאת במתח ובלחץ לקראת סיום הלימודים והמפגש עם העבודה אינו פשוט עבורך. הדבר מובן ולגיטימי, מאחר והמפגש עם העבודה הטיפולית בהחלט עשוי להציף בתחושות רבות, ביניהן גם כאב, חוסר אונים וייאוש. ייתכן שהמחשבות לגבי המקצוע, והמחשבה שהוא לא מתאים לך, נובעות מעוצמת הרגשות שמתעוררים כעת במפגש עם העבודה. אני מציעה לך לא להגיע למסקנות כרגע, אלא לסיים את הלימודים ולנסות לעבוד תוך כדי תהליך של הדרכה ומקום בו תוכלי להביע את מחשבותיך.
לגבי שאלותיך, אכן מקצועות הטיפול טומנים בחובם אחריות רבה ואת צודקת בכך שהמטפל צריך לשקול היטב את דבריו ולנהוג בזהירות. במהלך ההכשרה והעבודה לומדים כיצד מתמודדים עם הסיטואציות השונות. לגבי שאלתך השנייה, חוסר האונים שאת מתארת ושמציף לפעמים, הוא חלק ממגוון הרגשות שחש המטפל, אשר פעמים רבות משקפים גם את רגשות המטופל, ועם התחושות האלו עובדים ביחד בטיפול. את צודקת שלא ניתן לשנות את העבר, אך אין זה אומר שאין יכולת אמיתית לעזור. בטיפול יש יכולת לעבד את התחושות הקשות ומטופלים יכולים להרוויח מטיפול, לצמוח נפשית ולשנות את איכות חייהם, גם לאחר אירועי חיים קשים.
העיסוק במקצוע טיפולי, כפי שאת חווה, הוא לא פשוט, אך הוא גם מעניין, מאתגר ולעיתים גם מספק. לכן הייתי ממליצה לך לקחת עוד זמן, ואולי לפנות לטיפול או להדרכה כדי להמשיך בדיון החשוב על תחושותיך ועל מחשבותיך לגבי המשך הדרך.

שיהיה בהצלחה,
סיון