האיד, המכונה גם 'הסתמי', הוא הישות הבסיסית ביותר לפי פרויד, אשר קיימת מיום היוולדו של התינוק, והוא המקור לצרכים, אינסטינקטים ומשאלות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על מאפייניו של האיד, על יחסיו עם מבני הנפש האחרים ועל וויסותו.
זיגמונד פרויד, אבי התיאוריה הפסיכואנליטית, עסק רבות במבנה הנפש האנושית ובאופן בו הנפש מובילה להתנהגות ורגשות. בראשית עבודתו הציע פרויד את המודל הטופוגרפי לפיו מחולקת הנפש ל-3 רמות: מודע, סמוך למודע ולא מודע. עם הזמן הבין פרויד, אשר תפס את הנפש כאיזור רווי בקונפליקטים, כי מודל זה אינו מספק הסבר מקיף ומתוחכם דיו לנפש האנושית.
לכן, פיתח פרויד את אחד המודלים המרכזיים להבנת נפש האדם, לפיו הקונפליקט הנפשי אינו מתחולל בין רמות המודעות השונות אלא בתוך הרמה הלא מודעת. לפי המודל המבני, או המודל הסטרוקטורלי, מרכיבי הנפש השונים (איד, אגו וסופר-אגו) נמצאים במלחמה מתמדת על השליטה.
האיד, המכונה גם 'הסתמי', הוא הישות הבסיסית ביותר, אשר קיימת מיום היוולדו של התינוק, והוא המקור לצרכים, אינסטינקטים ומשאלות. בבסיס האיד עומדים דחפים מיניים ותוקפניים חייתיים והוא פועל על פי עקרון העונג - חיפוש אחר סיפוק ועונג והימנעות מכאב. פרויד כינה את האיד "קלחת שורצת רחשים תוססים" בהתייחסו לעוצמת הדחפים המאכלסים את האיד ועומדים למעשה בבסיס ההתנהגות האנושית.
אילו היה האיד הישות היחידה המאכלסת את הלא מודע, היו בני אדם פועלים ללא עכבות למימוש דחפיהם המיניים והתוקפניים. אלא שהישויות האחרות הקיימות בלא מודע, האגו והסופר-אגו, הן בעלות תפקיד מווסת המאפשר לאזן בין מימוש צרכי האיד לבין הגבלתם. כך, במקרים של התפתחות תקינה ויחסי כוחות מאוזנים בין מרכיבי הנפש, צרכי האיד מווסתים ומתורגמים לאופני מימוש ההולמים את דרישות החברה.
וויסות האיד מהווה תנאי קריטי ובסיסי להשתלבות בחברה האנושית: אדם אשר נכנע באופן קבוע לדרישות האיד ינהל אורח חיים בלתי מוסרי ולא יצליח להתאים עצמו לדרישות החברה. מנגד, אדם אשר צרכי האיד שלו חסומים ובלתי מסופקים יחיה חיים משעממים, ריקים ושטחיים, הכפופים באופן בלעדי לחוקי הסביבה (לדרישות הסופר-אגו). היכולת לווסת את דחפי האיד (באמצעות האגו) מתבטאת גם בתיעול האנרגיות והדחפים לפעילויות מקובלות מבחינה חברתית. לדוגמא, אנשים רבים עשויים להפנות את האנרגיות התוקפניות שבהם לפעילות ספורטיבית או ללימוד אומנויות לחימה.
על אף שמרביתנו מצליחים לווסת את דחפי האיד באופן יעיל דיו, לשליטה זו יש גם מחיר. מאחר ואנו מפנימים ציוויים חברתיים ומוסריים, ההכרה בתשוקותינו החייתיות עלולה לעורר חרדה. לכן, מופעלים מנגנוני הגנה אשר תפקידם לאפשר לנו לתפקד ללא חרדה, בושה ורגשות אשמה. מנגנונים אלו הופכים את הנפש לאיזור רווי סודות ודחפים מודחקים. לטענתו של פרויד, רבים מהסימפטומים הנפשיים נוצרים כאשר מערכת מנגנוני ההגנה אינה יעילה דיה ודחפי האיד מעוררי החרדה צפים על פני השטח.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
