איזור אירוגני הוא מונח שנטבע על ידי פרויד, ומטרתו לתאר את האיזורים בגוף בהם מתמקדים העונג וההתרגשות בשלבי ההתפתחות המינית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על איזורים אירוגנים בהתאם לשלבי התפתחות שונים.
איזור אירוגני הוא מונח שטבע אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, ומטרתו לתאר את האיזורים בגוף בהם מתמקדים העונג וההתרגשות בשלבים השונים של ההתפתחות המינית. על פי פרויד, לכל האיזורים האירוגנים יש תמיד פוטנציאל לעוררות מינית, אך בנקודות שונות לאורך ההתפתחות ישנה עדיפות לאיזור אחד על פני האחרים.
באותו השלב שבו הוא זוכה לבכורה, הופך האיזור האירוגני למוקד הארגון המרכזי של חיי הנפש ולמקור ההפעלה של האנרגיה המינית (האנרגיה הליבידינלית). למשל, בשלב הינקות, אותו כינה פרויד השלב האוראלי, מוקד ההנאה העיקרי (כלומר, האיזור האירוגני) הוא הפה, והתינוק מגיע לעונג דרך פעולות של יניקה ובליעה.
לעומת זאת, בשלב האנאלי, המתרחש בגילאי 1-3, האיזור האירוגני הינו פי הטבעת והפעולה המסבה את העונג הינה השליטה על שרירי הסוגרים. בחיי הבגרות, איברי המין מהווים האיזורים האירוגנים, כך שהתפתחות מינית תקינה, על פי התיאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד, מובילה לכך שעוררות מינית מקושרת לאיברי המין. מצבים של פיקסציה, עלולים להוביל בין היתר לקיבעון באיזור ארגוני מסוים.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
