אינדיבידואציה הינו מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג על מנת לתאר את שיאו של תהליך ההגשמה העצמית של האדם. בניגוד לפרויד, שראה את עיקר האישיות של האדם כמתעצבת בשנות החיים הראשונות, יונג הסתכל על ההתפתחות כתהליך שאורך כל החיים ובמהלכו רוכשים בני האדם כישורים וכלים ומתקדמים לקראת מטרות. שיאו של התהליך מתרחש בשלב אמצע החיים (ראשית שנות הארבעים לחיים), בו הגורמים הביולוגיים שהניעו את התנהגותו של האדם עד אז מפנים מקומם לגורמים רוחניים ותרבותיים.
בתקופה זו האדם משקיע את עיקר משאביו הנפשיים בהיכרות מעמיקה עם הצדדים השונים והמנוגדים לעיתים המרכיבים את אישיותו, למשל, הפרסונה והצל, האנימה והאנימוס. האינדיבידואציה הינה ההרמוניה הפנימית המושגת באמצעות התפתחות שיוויונית של כל מרכיבי האישיות ואינטגרציה מלאה ביניהם. אז לומד האדם להכיר את העצמי, שהינו הגרעין האישיותי של האדם שהוא נועד להיות.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
סטור, א. (1998). יונג. תל-אביב: דביר.
רוברטסון, ר. (2004). יונג: מדריך לפסיכולוגיה היונגיאנית. תל-אביב: משכל.
