אלברט הקטן היה ניסוי אשר בחן והדגים עקרונות של למידה התנהגותית ונקרא על שם התינוק בן 11 החודשים עליו נעשה הניסוי. בעמוד הבא תוכלו לקרוא על מהלך הניסוי, על ממצאיו ועל שהתרחש לאחריו.
ניסוי אלברט הקטן, הוא ניסוי מפורסם בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, אשר במרכזו נבדקה האפשרות לשנות את התנהגותו של תינוק בן 11 חודשים בשם אלברט - כאשר גרמו לו באופן יזום ללמוד לפחד מגירויים מסוימים.
הניסוי כלל שינוי דפוס התנהגות בתינוק, במטרה להדגים עקרונות של למידה התנהגותית, וביצע אותו ג׳ון ווטסון - מאבות הפסיכולוגיה ההתנהגותית. הניסוי של אלברט הקטן סייע להבין את האופן שבו מפתחים בני אדם פוביות, והיווה את הבסיס לשיטות טיפול התנהגותיות כגון הקהייה שיטתית, שמטרתן לטפל בהן.
מהלך הניסוי
בניסוי, ביקש ווטסון להוכיח כי בני אדם יכולים ללמוד לפחד מגירויים נייטראלים באמצעות תהליך פשוט של התניה קלאסית והכללה. כמו כן, הוא ביקש להראות את האופן שבו ניתן להכחיד פחדים אלו דרך תהליך הפוך של התניית נגד - כלומר לבטל את הלמידה שנעשתה. לשם כך הוא הניח את אלברט התינוק בחדר מעבדה, כשלפניו מגוון של גירויים חיים ודוממים: חולדה לבנה, כלב, מסכות פנים, מעיל פרווה ועוד. תחילה, אלברט לא גילה כל פחד מול הגירויים, ועם חלקם אף שיחק בהנאה גדולה. יחד עם זאת, בכל פעם שיצרו החוקרים רעש חזק באמצעות הכאה בפטיש על פלדה, נרתע אלברט והחל לבכות.
בשלב המרכזי של הניסוי, הניחו החוקרים לפני אלברט חולדה, ובכל פעם שביקש לגעת בה, השמיעו את הרעש החזק והמפחיד. כך, באמצעות תהליך של התניה קלאסית, הם צימדו בין החולדה ובין תחושת הפחד, ויצרו תהליך של למידה, או במילים אחרות - התניה.
החוקרים חזרו על ההליך הזה מספר פעמים, וכעבור שבוע הביאו לאלברט את החולדה פעם נוספת. הפעם, התחיל אלברט לפרוץ בבכי למראה החולדה בלבד, גם כאשר לא לוותה ברעש החזק. כלומר החולדה, שהיתה טרם הניסוי גירוי נייטראלי ואפילו חיובי עבור אלברט, הפכה לגירוי היוצר תגובה של פחד. תהליך זה התרחש לאור הצימוד שנעשה בין הגירוי הנייטרלי (החולדה) לבין הגירוי המאיים, כך שנעשה תהליך למידה כי החולדה מפחידה, גם כשאינה מלווה בצליל. לאחר שבוע נוסף התברר שתגובת הפחד של אלברט עברה הכללה לגירויים נוספים בעלי מאפיינים דומים לאלו של החולדה - למשל היותם לבנים או פרוותיים - כדור צמר, מעיל פרווה ושפן.
כך, הניסוי הראה כי תגובה רגשית לגירוי, היא דבר אשר ניתן ללמוד. זאת, מאחר והניסוי הוכיח כי אלברט פיתח פחד מהחולדה הלבנה ומגירויים בעלי מאפיינים דומים, בעקבות תהליך של למידה. כמו כן, הדבר הוכיח כי תגובת הפחד (התגובה המותנית) הוכללה כלפי גירויים נוספים.
לאחר הניסוי
כעבור כחודש ביקשו החוקרים להוכיח כי ניתן לבטל את תגובת הפחד של אלברט באמצעות תהליך של הכחדה (הצגת החולדה באופן חוזר ונשנה ללא הצליל המאיים) או התניית נגד (הצגת החולדה בליווי גירוי נעים כמו חלב או סוכריה). לצערם, בבואם להזמין שוב את אלברט גילו כי עזב את העיר וכי אין כל אפשרות לאתרו.
כמו כן, לאחר שפורסם הניסוי הוא עורר ביקורת משמעותית לגבי האתיקה שלו. ראשית, עלתה הטענה כי אמו של אלברט לא לגמרי ידעה מהו אופי הניסוי, ומה השלכותיו על אלברט. בנוסף, הניסוי יצר התניית פחד בתינוק, ולא נעשה לבסוף תהליך של הכחדה - כך שהוא נותר עם הנזק הרגשי שגרם הניסוי.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ראובינוף, ר., ברקוביץ, ח., ואופנהיימר, א. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 4: למידה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
