אנה או היא אחת המטופלות הראשונות והחלוצות של הפסיכואנליזה. הטיפול בה סיפק תובנות משמעותיות כגון ריפוי בדיבור, קתרזיס והעברה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הטיפול באנה או.
אנה או. היא אחת המטופלות המוכרות בהיסטוריה של הפסיכואנליזה. למעשה, מדובר בשמה הבדוי של ברתה פפנהיים, מטופלת של הפסיכיאטר יוזף ברויאר. תיאור המקרה של אנה או מתואר בספר "מחקרים בהיסטריה", אותו פרסם ברויאר ביחד עם פרויד בשנת 1895. תיאור מקרה זה הינו חלוצי ומשמעותי במיוחד עבור התפתחות הפסיכואנליזה, גישה שפיתח זיגמונד פרויד לטיפול נפשי.
אנה או., בת למשפחה מבוססת בוינה, הופנתה לקליניקה של ברויאר בעודה סובלת מסימפטומים שונים כגון כאבים פיזיים שאינם מוסברים רפואית, ליקויים בדיבור, שיתוק בחלקי גוף והזיות. טרם הגעתה לטיפול, היא הקדישה עצמה לטיפול באביה החולה במשך יומם וליל, עד שהתמוטטה.
שנה לאחר תחילת הטיפול אצל ברויאר מת אביה, והסימפטומים שלה הלכו והחריפו. בתחילה, ניסה ברויאר לטפל באנה באמצעות היפנוזה, בה השתמשו באותה התקופה במטרה לרפא נשים אשר סבלו מ"היסטריה", הפרעה נפשית אשר שויכה לנשים וכללה סימפטומים מגוונים. כיום, סימפטומים אלו לרוב יוגדרו הפרעות חרדה או הפרעות פסיכוסומטיות.
ככל שהתקדם הטיפול, אנה וברויאר שמו לב כי לא הטראנס ההיפנוטי הוא זה שמוביל להקלה בסימטומים, כי אם הנטייה של אנה לדבר על אירועים מעברה המקושרים לסימטומים מהם היא סבלה. על כן, ברויאר עודד את אנה להמשיך ולספר על חוויות ואירועים מעברה, מה שהוביל עם הזמן להיעלמותם של הסימפטומים בזה אחר זה. תהליך זה כונה על ידי אנה עצמה כריפוי בדיבור, או "ניקוי ארובות".
בהתבסס על הטיפול המהפכני של ברויאר באנה, טענו פרויד וברויאר כי באמצעות אסוציאציות חופשיות ניתן להגיע למקור הסימפטומים, להבין את משמעותם. תהליך זה מוביל לקתרזיס או אבריאקציה, פורקן רגשי אשר מוביל להיעלמות הסימפטומים ההיסטריים.
בנקודה מסוימת במהלך הטיפול התוודתה אנה בפני ברויאר על אהבתה אליו, ואף טענה שהיא נושאת את ילדו. כיוון שהשניים לא ניהלו מערכת יחסית, ברויאר ידע כי מדובר ב"הריון היסטרי" אך עדיין הוא קטע את הטיפול באיבו ונס מוינה עם משפחתו. בהמשך, התייחסויות לנושא ההעברה הנגדית, הובילו לחשיבה אודות הרגשות שהעלתה ברתה בברויאר עצמו במהלך הטיפול האינטנסיבי בה. פרויד התייחס למקרה זה כדי להגדיר את מה שהוא כינה כהעברה אירוטית בטיפול. למעשה, פרויד טען כי אנה לא היתה באמת מאוהבת בברויאר עצמו, אלא בדמותו של אביה אותו השליכה על המטפל.
הטיפול של אנה עם ברויאר אמנם נקטע, אבל מצבה הלך והשתפר ועדויות מעידות כי היא החלימה לחלוטין. ברבות הימים היא הפכה לפעילה מרכזית בקהילה היהודית בגרמניה והתמקדה בסיוע לעניים ולנשים שנמכרו לזנות. אנה או., או בשמה האמיתי ברתה פפנהיים, נחשבת עד היום לאחת המייסדות של מקצוע העבודה הסוציאלית.
מקורות
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
פרויד, ז. (2005). הטיפול הפסיכואנליטי. תל-אביב: עם עובד.
פרויד, ז., וברויאר, י. (2004). מחקרים בהיסטריה. צפת: ספרים.
