על פי אגדות חז"ל, מקור גמגומו של משה בניסיון שערך המלך פרעה במשה בעודו ילד, ונועד לבדוק את כוונותיו בנוגע למלוכה: במהלך הניסוי התרחשה התערבות אלוהית על מנת להציל את משה - מלאך הטה את ידו מקערת זהב לקערת גחלים לוהטות. משהכניס משה את ידו הכוויה לפיו - נכוותה לשונו, ומאז היה כבד פה וכבד לשון. גמגומו של משה לא מנע ממנו להשיג רבות במהלך חייו, אך הגמגום עשוי לפגוע בהישגים המקצועיים והאקדמיים ובהשתלבותם החברתית של הלוקים בו.
תסמינים קליניים
גמגום הוא הפרעת תקשורת של הילדות אשר מתפתחת במשך שבועות או חודשים. בתחילה הגמגום מתבטא בחזרה על עיצורים תחיליים, מילה שלמה שהיא בדרך-כלל המילה הראשונה במשפט ומילים ארוכות. כאשר ההפרעה מתפתחת התדירות של החזרות עולה והגמגום מתבטא במילים החשובות במשפט. יחד עם זאת, יתכן שהגמגום לא יתרחש בעת קריאה בקול, שירה, ודיבור אל חיות ואובייקטים. בעקבות הפחד מהמבוכה שגורם הגמגום, עשויים להתווסף לדיבור תסמינים כהימנעות ממילים, צלילים או מצבים בהם צפוי הגמגום להתרחש, מצמוץ עיניים, טיקים, ורעד של השפתיים או הלסת. בנוסף לכך לחלק מהסובלים מההפרעה יש בעיות דיבור ושפה נוספות (למשל הפרעה פונולוגית).
שכיחות ההפרעה
שכיחות ההפרעה באוכלוסיה הינה 1%, והיא מתפתחת בין הגילאים 2-7, ולרוב סביב גיל 5. כמו כן עולה כי ההפרעה שכיחה יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, ושכיחותה עולה אצל בני אותה המשפחה.
אבחנה ע"פ ה-DSM
האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
הפרעה בשטף הנורמאלי ובתבנית הזמן של הדיבור (באופן לא מתאים לגיל הנבדק) המתרחשת בתדירות גבוהה ובעלת אחד או יותר מהמאפיינים הבאים:
א. חזרות על הבהרות וצלילים.
ב. צלילים ארוכים.
ג. קריאות ביניים.
ד. מילים שבורות (לדוגמא: עצירה בתוך מילה).
ה. חסימות שקטות או בעלות קול (עצירות מלאות או ריקות במשפט).
ו. גיבוב דברים (החלפת מילה על- מנת להימנע ממילה בעייתית).
ז. חזרה על מילים חד הברתיות (לדוגמא: מה מה מה נשמע?).
2. ההפרעה מפריעה באופן שוטף להישגיים אקדמיים או תעסוקתיים או להשתלבות חברתית.
3. אם יש פגיעה סנסורית או מוטורית בדיבור, הקשיים בדיבור מתווספים להפרעות שבדרך-כלל קשורות לבעיות אלו.
גורמים להפרעה
ההסבר להפרעה שנוי במחלוקת, וישנן מספר תיאוריות המנסות להסבירה. סביר להניח שאין תיאוריה אחת נכונה והגמגום הוא תוצר של תורשה וסביבה.
גורמים פסיכולוגים: בעבר תיאוריה זו הניחה שהגמגום הינו תוצר של פחד, קונפליקט לא פתור או הפרעה נפשית, אך לאחר שמחקרים בתחום לא הצליחו לבסס את התיאוריה, ההנחה השתנתה לכך שגמגום נגרם עקב מצבים מלחיצים.
מודלים אורגנים: מחקרי תאומים ומשפחה הראו שיש תמיכה להנחה שפגיעה גנטית היא גורם להפרעה. בנוסף לכך, מחקרים הראו שחלק מהלוקים בהפרעה סובלים מלטרליזציה פגומה, תפקוד אבנורמלי במוח ומתפקוד מוטורי אבנורמלי.
תיאוריות למידה: תיאוריות למידה מניחות שגמגום הוא דבר נרכש, שאותו הילד לומד מהסביבה. לדוגמא, לפי תיאוריה זו על-מנת שהילד ילמד לדבר, הוא צריך לקבל פידבק מהסביבה ובהעדר פידבק זה נוצר הגמגום.
טיפול
הגמגום יכול לפגוע בהשתלבותם החברתית של הילדים, ובתפקודם בבית-הספר, ולכן כדאי לטפל בו מבעוד מועד. מספר טיפולים מביאים לשיפור משמעותי בתפקוד:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: טיפול זה מתבסס על ההנחה שהגמגום הוא הפרעה נלמדת. הטיפול נמצא כיעיל במיוחד וכולל טכניקות התנהגותיות אשר מטפלות באופן ישיר בגמגום, ומעודדות את הסובלים מההפרעה לדבר. בעזרת הטכניקות הקוגניטיביות הילד לומד לזהות רגשות ומחשבות המקושרות לגמגום ומקבל כלים על-מנת להתמודד עם מצבים אלו. טכניקה נפוצה היא דסנסיטיזציה שיטתית אשר בה ע"י תהליך הדרגתי של דימיון מודרך, המתבצע תחת הרפיה, לומד המטופל להתמודד עם הפחד מן הגמגום.
טכניקות הרגעה: טכניקות אלו מתבססות על ההנחה שאין זה אפשרי לגמגם ולהיות רגוע בו זמנית, ועל כן מתמקדת השיטה בלמידת טכניקות הרגעה עצמית כנשימות והסחת דעת. חסרונה של שיטה זו הוא חוסר עמידותה בטווח הארוך.
ביבליוגרפיה
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins
Murphy, W, P.; Yaruss, J. S; Quesal, R, W.(2007).Enhancing treatment for school-age children who stutter I. Reducing negative reactions through desensitization and cognitive restructuring. Journal of Fluency Disorders , 32(2). 121-138
