הגנה מאנית היא מנגנון הגנה אשר פועל באופן לא מודע, באמצעותו האדם נמנע מחוויה של צורך באחר ושומר על מרחק מחוויה פנימית כואבת. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על דרך פעולת המנגנון ועל מושג ההגנה המאנית לפי מלאני קליין.
הגנה מאנית היא סוג של מנגנון הגנה, באמצעותו הפרט לא חווה תחושה של תלות או צורך באחר, ונמצא בריחוק מחוויה פנימית מכאיבה. בחיי היום יום, לדוגמא, ניתן לחשוב על מי שנמצאים אחרי פרידה, ובמהרה עוברים לחיים של בילויים, תחביבים חדשים, יציאות רבות לצד הפחתת הערך של הזוגיות שהיתה. הפעילות המתמדת והרחקת רגשות האובדן, העצב או הכאב על הפרידה, כל אלו עשויים להוות חלק מפעילות מנגנון ההגנה המאנית.
מי שטבעה את המונח והתייחסה אל מנגנון זה בהרחבה הייתה הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, אשר תיארה מנגנון זה כמרכיב משמעותי בעמדה הדכאונית – עמדה רגשית בה מצוי התינוק בשנת חייו הראשונה, זאת כחלק מהאופן בו תיארה את חיי הנפש של האדם בראשית החיים.
מעצם היותה מנגנון ההגנה, ההגנה המאנית פועלת באופן לא מודע – כך שהאדם הנשען על המנגנון לא חווה עצמו כמי שמנסה להרחיק רגשות או צרכים מסוימים. חשוב לזכור, כי פעילות מנגנון זה, כמו גם מנגוני הגנה נוספים, היא חיונית לשמירה על חוויה נפשית מאוזנת של האדם, שכן היא מאפשרת להסתגל למצבים מאיימים ואף להגיב בצורה אדפטיבית.
פעולת ההגנה המאנית
"ומה בנוגע לדברים כמו רדיו המושאר לפעול בלא הפסקה? ומה בנוגע לחיים בעיר כמו לונדון, עם הרעש שלה שלעולם אינו חדל, והאורות שאף פעם אינם כבים? כל אחד מהם מדגים את ההרגעה בעזרת המציאות אל מול המוות שבפנים, וכן שימוש בהגנה מאנית שיכולה להיות נורמלית".
במילים אלו משתמש הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט לתיאור שימוש נורמטיבי בהגנה מאנית. דרכן, הוא ממחיש את האופן בו מרכיבים של המציאות מצליחים להרחיק מן התודעה חוויה פנימית קשה, ובמקומה להציע חוויה חיה, פעלתנית ומלאה שבסיסה בגורם חיצוני. ואכן, מהות ההגנה המאנית היא למנוע מרגשות בלתי נסבלים – דוגמת חוסר אונים, ייאוש או עצב עמוק, לחדור אל המודעות. מניעה זו מתבצעת על ידי עיסוק בתחושות הפוכות – אופוריה, פעילות, תחושת שליטה ומסוגולות.
השימוש במנגנון יכול לבוא לידי ביטוי באופן עדין, דוגמת פעלתנות נורמטיבית שמסייעת לאדם להתמודד מול מצבים קשים. עם זאת, ניתן לזהות את פעילות המנגנון במצבים פתולוגיים יותר, דוגמת מאניה – אשר מהווה מקרה קיצון של שימוש במנגנון, ומערבת פגיעה בבוחן המציאות ותחושת אומניפוטנטיות מוחלטת. במצב מאני, אדם עשוי להפגין פעילות חסרת מעצורים, אשר יכולה להתבטא בהוצאת כספים מופרזת ובלתי אחראית, פעילות מינית בלתי מווסתת, חוסר שינה ולעיתים אף לקיחת סיכונים. כל הפעולות האלו, מעצבות חוויה נפשית של כל יכולות, הכחשה של צורך או תלות באחר והכחשה של פגיעות, חוסר אונים או חולשה.
הגנה מאנית על פי מלאני קליין
מי שטבעה את מושג ההגנה המאנית והתייחסה אליו בהרחבה הייתה הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין. היא תיארה את השימוש בו כבר בראשית החיים, וטענה כי כחלק מהתפתחות התינוק – הוא מתחיל להשתמש בו כבר בגיל חצי שנה.
לפי קליין, בשנת חייו הראשונה התינוק עובר בין שתי עמדות שמעצבות את חווייתו הנפשית: העמדה הסכיזואידית-פרנואידית, והעמדה הדיכאונית. בעוד בראשונה התינוק חווה את העולם כמאיים, רודפני והוא מצוי בחרדה רבה, בעמדה השנייה, הוא מצליח לתפוס את הסביבה ובפרט את אמו או הדמות המטפלת באופן שלם ומורכב יותר. ההבדל בין העמדות מצוי בין היתר בשימוש במנגנוני ההגנה בהם משתמש התינוק, כדי לווסת את תחושת החרדה שמציפה אותו.
בעוד העמדה הסכיזו-פרנואידית מאופיינת במנגנון הגנה של פיצול, דרכו החוויה היא טובה לגמרי או שלילית לגמרי, כאשר הוא נמצא בעמדה הדכאונית, הוא מבין כי אובייקטים, או בפרט הדמות המטפלת, היא מי שמכילה גם היבטים טובים וגם רעים. הפחתת הפיצול המתרחשת בעמדה זו מעלה חרדה חדשה, שכן האובייקט שרוצים להרוס, לאור ההיבטים הרעים הקיימים בו, הוא גם האובייקט שתלויים בו, שיש לשמור עליו. על כן, לעיתים, כהגנה, התינוק יכחיש את התלות שיש לו באם או בדמות המטפלת. באמצעות הכחשת התלות או הצורך בה, כלומר באמצעות ההגנה המאנית, הוא מצליח להרגיע את תחושת האשמה (שכן הוא מפחית מערכה, ולכן העובדה שפגע בה נחווית כהרסנית פחות) או את התלות שבשלב זה כבר מבין כי יש בה. תחושת כל יכולות שמעוררת ההגנה מגמדת את ערך האדם בו הוא תלוי, והדבר מאפשר להתמודד עם החרדה שמעוררת התלות.
מקורות
ויניקוט, ד.ו. (1935). ההגנה המאנית. בתוך: עצמי אמיתי עצמי כוזב. עמ . 45-28 . תל-אביב, עם עובד/ פסיכואנליזה, 2009.
סגל, ח. (1998). מלאני קליין. תל-אביב: עם עובד.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
