היפוך תגובה הוא מנגנון הגנה הגורם לאדם לבטא רגשות הפוכים לאלו השוכנים בתוכו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על פעולת היפוך התגובה, והקשר בין מנגנון הגנה זה ל-OCD.
היפוך תגובה (לעיתים נקרא גם תצורת תגובה) הוא מנגנון הגנה, פעילות נפשית אשר מתרחשת באדם באופן לא מודע, במטרה להגן עליו מפני מפגש עם תכנים נפשיים המאיימים עליו מבחינה רגשית. מנגנוני הגנה יכולים לפעול במטרה למנוע מהאדם חוויה מודעת של זכרונות, רגשות, משאלות או תשוקות – והם עושים זאת על ידי הרחקת תכנים אלו מן התודעה בדרכים שונות. אחת מהן, היא באמצעות היפוך התגובה, הגורם לאדם לבטא רגשות הפוכים לאלו השוכנים בתוכו. כך, המנגנון גורם לאדם להרגיש ולבטא רגש מסוים, כאשר ברבדים הבלתי מודעים של הנפש נותרים רגשות או דחפים מנוגדים.
פעילותם של מנגנוני הגנה תוארה כבר בכתיבתו של זיגמונד פרויד, אשר הניח כי האגו מפעיל מערכת מנגנוני הגנה נפשיים, אשר שומרים על האדם מפני עימות מודע עם תכנים שמאיימים על היציבות הנפשית שלו. בתו, אנה פרויד, פיתחה את הרעיון, ותיארה את מנגנוני ההגנה השונים ואת פעילותם.
פעולת היפוך התגובה
מנגנון היפוך התגובה גורם לאדם לבטא התנהגות אשר מנוגדת לחוויה פנימית מאיימת או מעוררת קונפליקט. חשוב לציין כי האדם שפועל תחת המנגנון לא מעמיד פנים, אלא ממש חווה את הרגש או הדחף ההפוך לתוכן המאיים. תוכן זה הופך לא מודע תחת מעטה הביטוי ההפוך שלו. כך, פעולת היפוך התגובה גורמת לכך שהתנהגות או חוויה של רגש מסוים, נעשית לשם הגנה לא מודעת מפני רגש או דחף הפוכים בתכלית.
דוגמא לביטוי מנגנון שכזה היא של ילד קטן אשר נולד לו אח קטן, והוא מפגין כלפיו מחוות חיבה שנראות מעט מוגזמות – חיבוקים, נשיקות ונענועים שניתן לזהות בהם איכות אגרסיבית. הילד, שבאופן לא מודע מתמודד עם רגשות שליליים כלפי התינוק החדש, למשל כעס או טינה על כך שהוא גוזל את תשומת הלב מההורים, לא מסוגל לחוות רגשות אלו שכן אז יתעורר בו קונפליקט שיהיה לו קשה מדי לשאת. לכן, הרגש המאיים (הרגש השלילי כלפי האח) מומר בתגובה הפוכה – אהבה חזקה כמה שניתן.
כך, הבסיס לשימוש במנגנון הוא הימנעות מהקונפליקט שמייצר הרגש הבלתי נסבל. ההגנה, שמייצרת התנהגות מנוגדת לרגש המקורי, גורמת לכך שאין מקום לאמביוולנציה או דו ערכיות. למשל הילד המתמודד עם בואו של אח קטן, עדיין אינו מסוגל להכיל את העובדה שהוא מרגיש "גם וגם" – גם אהבה לאחיו, וגם קושי עם בואו למשפחה, ועל כן חווה רגש אחד ברור, אשר מהופך לרגש המאיים, באופן דומיננטי.
מנגנון היפוך התגובה נחשב למנגנון הגנה מפותח באופן יחסי, מפני שה"מניפולציה" שהוא גורם חלה על החוויה של האדם, ולא על האופן בו הוא תופס את המציאות החיצונית. מנגנונים מסדר נמוך יותר, אשר נחשבים מפותחים פחות, היו משפיעים על הצורה בה האדם תופס את המציאות, ולא את החוויה הפנימית שלו. כמו כן, חשוב לזכור כי אף שהמנגנון מייצר שינוי בחוויה הפנימית, הוא מאפשר לאדם גם להסתגל למצבים, ולהגיב אליהם באופן שמיטיב עמו ועם הסביבה. כך, ההתיייחסות האוהבת שמפגין הילד כלפי אחיו הקטן תאפשר לו להשתלב בצורה טובה ומקובלת יותר בתוך המשפחה, מאשר מקרה בו היה מבטא את הרגשות התוקפניים, שיתכן והיו גוררים כעס או אכזבה מצד הוריו.
אם כן, פעילותם של מנגנוני ההגנה היא חיונית, שכן היא מאפשרת שמירה על חוויה נפשית מאוזנת ועל יכולת תפקוד בסיטואציות מאיימות. כאשר האדם מסוגל לבטא מגוון מנגנוני הגנה באופן גמיש ותלוי מצב, השימוש בהם הוא אדפטיבי ומסתגל. מנגד, ביטוי בלתי מסתגל של מנגנוני הגנה יהיה כאשר האדם נשען על הגנות מסוימות באופן נוקשה או קיצוני, מבלי שהדבר תלוי במצב בו הוא מצוי. כאשר ניגשים לעבודה עם הגנות בתוך טיפול, מבצעים ניסיון להתבונן במנגנוני ההגנה הבלתי מודעים, במטרה לסייע לאדם להגמיש אותם. כלומר, לפתח מגוון רחב ומפותח יותר של דפוסי תגובה אל מול מצבי איום, שיצליחו להיטיב עמו.
היפוך תגובה ו-OCD
התייחסותו של פרויד למנגנון היפוך התגובה, כללה בין היתר את תיאור האופן בו מנגנון זה עשוי לתרום להיווצרות של הפרעה טורדנית כפייתית, OCD. לפיו, ראשיתה של ההפרעה בהרחקה של תוכן מאיים מן המודעות, באמצעות הישענות על היפוך תגובה. הוא גרס כי כאשר החרדה העולה מן התוכן הלא מודע גבוהה מאוד, דפוס ההתנהגות שמייצר היפוך התגובה עשוי להפוך להתנהגות קומפולסיבית.
לדוגמה, אדם שאינו יכול להתמודד עם העובדה שהוא לעתים כועס ומתוסכל מילדיו עשוי להשתמש במנגנון של היפוך תגובה אשר יתבטא בהתנהגות קומפולסיבית של חזרה על האמירה "אני מאוד אוהב את ילדי". בדומה, ייתכן כי אדם המתמודד עם הפרעה טורדנית כפייתית המתבטאת בשטיפות ידיים חזרתיות וכפייתיות, למעשה מבטא היפוך תגובה לתחושה לא מודעת שהוא "מלוכלך" עקב דחפיו המיניים.
כך, על פי פרויד מקור ה"טקס" או ההתנהגות הקומפולסיבית שמאפיינת את ההפרעה, נובעת מדפוס התנהגות שיצר מנגנון היפוך תגובה, ולאור רמה גבוהה של חרדה הפך טורדני ובלתי נשלט.
מקורות
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Introduction to the practice of psychoanalytic psychotherapy / Lemma, A, Wiley & sons, 2016
