כשהיינו ילדים תמיד חשבנו שהכיתה שלנו הרבה יותר טובה מהכיתה המקבילה. אנו גם נוטים לחשוב שהזהות המגדרית שלנו הרבה יותר טובה, ובעצם אנו תמיד מעדיפים את הקבוצה אליה אנו משתייכים. הנטייה להעדיף את קבוצת הפנים (הקבוצה אליה אתה משתייך) לעומת קבוצת החוץ מתבטאת בהפליה לטובה של קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ. הפליה זו נגרמת רק כתוצאה מתחושת השייכות לקבוצה, גם אם שייכות זו לא נשענת על קריטריונים משמעותיים.
ניסוי שממחיש את התופעה: קבוצת בנים בבית-ספר צפו בשקופיות של נקודות, ומשימתם הייתה להעריך כמה נקודות יש בכל שקופית. השקופיות הוצגו למספר שניות בלבד, כך שלא היה ניתן לספור את הנקודות. לאחר מכן, הנסיין אמר לילדים שחלק מהאנשים נוטים באופן כרוני להעריך יתר על המידה את מספר הנקודות, בעוד חלק נוטים להעריך באופן חסר מדי את מספר הנקודות.
בשביל המשימה השנייה, המשתתפים חולקו לכאורה לקבוצות של מעריכים יתר ומעריכים חסר, אך בפועל הנבדקים חולקו באופן רנדומאלי. כאשר הילדים יודעים מי בקבוצה שלהם ומי בקבוצה הנגדית, הוטל עליהם לחלק נקודות לחברי הקבוצות, נקודות שלאחר מכן יהיה ניתן לפדות לכסף.
המטרה הייתה ליצור חלוקה לשתי קבוצות על בסיס קריטריון שרירותי בעל חשיבות מינימאלית. הילדים בקבוצות לא היו יריבים, ולא הייתה להם היסטוריה של אנטגוניזם. למרות זאת, נמצא כי הילדים נטו לחלק יותר נקודות לחברי קבוצתם ולא לחברי הקבוצה הנגדית.
ניתן להסביר תופעה זו על-ידי תיאורית הזהות החברתית, שגורסת שהזהות שלנו מורכבת מזהות אישית ומזהות חברתית שמושפעת מהקבוצה אליה אנו משתייכים. לכן, על-מנת לעלות את הערכה העצמית שלנו, אנו רוצים להזדהות עם קבוצה מצליחה. זאת הסיבה שהילדים העדיפו להעניק יותר כוח לקבוצתם, מאשר לקבוצה הנגדית.
ביבליוגרפיה
Brehm, S.S, Kassin,S & Steven,F.(2005). Social Psychology sixth edition. N.Y: Houghton Mifflin Company.
