הפרעות טיק הן קבוצת הפרעות ילדות המאופיינות בטיקים, אשר הינם תנועות פתאומיות, מהירות וחוזרות, היכולות להיות מוטוריות או קוליות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על המאפיינים של הטיקים, על הסוגים השונים ועל הטיפול האפשרי בהפרעות טיקים.
למרות שאנחנו רוצים להאמין שיש לנו שליטה דיי טובה על הגוף שלנו, כולנו חווים מפעם לפעם תנועות או צלילים בלתי רצוניים, כמו "קפיצות" של העין בזמן עייפות, או תנועה פתאומית של הכתף או הרגל. תנועות בלתי רצוניות אלו אינן נדירות, לרוב אינן נמשכות לאורך זמן ואנחנו שוכחים מהן במהירות. עם זאת, עבור אנשים המתמודדים עם הפרעות טיק, תנועות או צלילים לא רצוניים יכולים לקחת את קדמת הבמה, להשפיע על האופן בו האדם מתנהג, חווה את עצמו, ונחווה על ידי סביבתו.
טיק – הגדרה ומאפיינים
טיק מוגדר כתנועה פתאומית, מהירה, חוזרת ולא קצבית, היכולה להיות מוטורית או קולית. קבוצת הפרעות הטיק היא הפרעה של גיל הילדות, וכוללת אבחנות שונות המערבות הימצאות טיקים כגורם מרכזי, כמו תסמונת טורט או הפרעת טיקים זמנית או כרונית.
טיקים יכולים להתרחש כמעט בכל קבוצת שרירים או סוג צלילים. לרוב מופיעה תחושה מקדימה מקומית לטיק, מעין דחף לביצוע הטיק, אשר בתורו מוביל לתחושת רגיעה. הטיקים נחווים לרוב כבלתי רצוניים, אבל יש אנשים שיכולים לשלוט על חלק מהטיקים שלהם.
סוגים שונים של טיקים
לרוב מסווגים טיקים כמוטוריים או קוליים, כאשר הם יכולים להיות פשוטים או מורכבים:
• טיקים מוטוריים פשוטים – כוללים מעורבות מוגבלת של קבוצות שרירים ספציפיות, בדרך כלל למשך קצר, ויכולים לכלול מצמוצים, העוויות פנים, הזזת הכתפיים או הארכת/כיווץ הידיים/רגליים.
• טיקים מוטוריים מורכבים – לרוב נמשכים זמן ארוך יותר וכוללים קומבינציה של טיקים פשוטים, כמו סיבוב ראש וכיווץ כתפיים במקביל. טיקים מורכבים יכולים להיראות מכוונים, ויכולים גם לכלול חיקוי של אדם אחר (echopraxia) או מחוות מיניות או מגונות (copropraxia).
• טיקים קוליים פשוטים – יכולים לכלול כחכוח, משיכה באף, גניחה או קול אחר הנגרם מכיווץ הסרעפת או שרירי הלוע.
• טיקים קוליים מורכבים – יכולים לכלול משמעות לשונית (מילים או חלקי מילים) וכן חזרה על צלילים או מילים של אדם אחר (palilalia), חזרה על מילה או משפט אחרון שהאדם שמע (echolalia), או מילים גסות, מגונות, או לא מקובלות חברתית (coprolalia). חשוב לציין שטיקים קוליים אינם נשמעים כמו דיבור רגיל, ודומים יותר למילים שנדחקות החוצה בפתאומיות ובחדות, באופן שמאפשר לאוזן מיומנת להבחין בין טיק קולי לדיבור מכוון.
אבחנה לפי ה-DSM-5-TR
על פי מדריך האבחנות האמריקאי, ניתן להבחין בין הפרעות הטיקים המשלבות טיקים מוטוריים או קוליים, ובין הפרעת טיקים המשלבת גם וגם (תסמונת טורט):
תסמונת טורט – Tourette’s Disorder
א. טיקים תנועתיים וקוליים הופיעו לאורך תקופת המחלה, לאו דווקא במקביל.
ב. הטיקים הופיעו למשך לפחות שנה, גם אם היו שינויים בעוצמה ובתדירות (לפעמים יש אפילו תקופות של שבועות או חודשים ללא טיקים, אך בסך הכל מדובר על שנה).
ג. התחלת ההפרעה הינה לפני גיל 18.
ד. לא ניתן לייחס את הסימפטומים לשימוש בחומרים או לסיבה רפואית אחרת.
הפרעת טיקים מוטורית או קולית כרונית
אבחנה זו תינתן כאשר הופיעו טיקים תנועתיים או קוליים בלבד (ולא שניהם) לכל אורך תקופת המחלה. שאר הקריטריונים זהים לאלו של תסמונת טורט.
הפרעת טיקים מוטורית או קולית זמנית
אבחנה זו תינתן כאשר הופיעו טיקים תנועתיים או קוליים בלבד (ולא שניהם) לכל אורך תקופת המחלה, אך כאשר משך הסימפטומים הינו פחות משנה רצופה.
כאשר קיימת הפרעת טיקים הגורמת לרמה משמעותית של מצוקה או פגיעה בתפקוד, אך היא אינה עונה במלואה על הקריטריונים להפרעות הטיקים השונות (למשל, הופעת הסימפטומים החלה לאחר גיל 18) או להפרעות אחרות, תינתן אבחנה של Other Tic Disorder.
מה יכול להגביר טיקים?
• טיקים נוטים להתגבר בזמנים של חרדה, התרגשות ועייפות, ולהתמתן בזמנים של רוגע ושל פעילות מרוכזת.
• שיחה על טיקים יכולה להיות טריגר להופעת טיקים.
• צפייה באדם עושה מחווה או קול עשוי לגרום לאדם עם הפרעת טיקים לחזור עליהן באופן לא רצוני, מה שלעיתים יכול להיתפס מהצד כמכוון, ומייצר בעיות, למשל אל מול דמויות סמכות ללא הידע המתאים, כמו שוטרים, מורים וכדומה.
שכיחות
טיקים היא תופעה שכיחה בילדות ולרוב עוברת עם הזמן. בארה"ב מעריכים שכיחות של 3 מתוך כל 1000 מקרים באוכלוסיה קלינית. מחקרים הראו שטיקים קיימים אצל ילדים בכל התרבויות. הפרעות טיקים שכיחות יותר אצל בנים מאשר אצל בנות, אך אין הבדל ביניהם באופן בו ההפרעה מופיעה.
התפתחות והופעה
טיקים מופיעים לראשונה בממוצע בין הגילאים 4-6, כאשר פעמים רבות הסימפטום הראשון שיופיע הוא מצמוץ. שיא ההפרעה הוא לרוב בין גילאי 10-12, עם ירידה בחומרה לאורך גיל ההתבגרות. מבוגרים רבים חווים ירידה משמעותית בסימפטומים, אך אחוז מסוים ימשיך להתמודד עם הפרעת טיקים כרונית גם בבגרות, ואף עשוי לחוות החמרה. הופעה ראשונה של טיקים בבגרות היא נדירה מאוד, ולרוב מקושרת לשימוש בחומרים (כמו סמים מעוררים), לתגובה של מערכת העצבים המרכזית או קשורה להפרעה נוירולוגית פונקציונלית.
למרות שהופעה ראשונה של טיקים בגיל ההתבגרות והבגרות אינה נפוצה, לעיתים זה הגיל בו מגיעים לראשונה להערכה. ברוב המקרים, יתברר שהטיקים היו קיימים באופן כלשהו עוד בילדות, אפילו אם בין לבין היו תקופות ארוכות בלי טיקים בכלל. בכל מקרה, כאשר טיקים מופיעים לראשונה מחוץ לגילאים הנפוצים חשוב לבצע הערכה מקיפה של הפרעות תנועה אחרות ובירור רפואי.
כאמור, מבוגרים וצעירים רבים מדווחים שהטיקים מקושרים עם תחושה מקומית הקודמת להופעת הטיק, ודחף לבצע את התנועה. לפעמים קיימת תחושה שניתן לשלוט או "להתנגד" לדחף. פעמים רבות, לאחר ביצוע הטיק תהיה תחושה של הקלה או הפחתת מתח. מהצד השני, אצל חלק מהאנשים עלול לעלות צורך לבצע את הטיק בחזרתיות או באופן מסוים עד שיגיעו לתחושת ההקלה.
גורמי סיכון
• סביבה – זוהו מספר גורמי סיכון סביבתיים, ביניהם הריון בגיל מאוחר, עישון בזמן הריון, מתח פסיכוסוציאלי הורי רב, לידה מוקדמת, ניתוח קיסרי ופגיעה בהתפתחות העובר.
• תורשה – הפרעות טיקים מאופיינים בתורשתיות של 70%-85%. הפרעות טיקים כרוניות נמצאו קשורות גנטית להפרעות נוספות כמו OCD, ADHD והפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות. בנוסף, אנשים עם הפרעות טיקים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מחלה אוטואימונית.
האם טיקים פוגעים בתפקוד?
ילדים ומבוגרים רבים עם טיקים בחומרה קלה עד בינונית לא חווים מצוקה או הגבלה בתפקוד, ולעיתים אף לא מודעים לכך שיש להם טיקים. ככל שחומרת הטיקים עולה, כך עולה הסיכוי להשפעה שלילית על איכות החיים, אבל גם במקרים של טיקים תכופים לא תמיד קיימת פגיעה משמעותית בתפקוד. עם זאת, חשוב לזכור שטיקים מלווים לעיתים קרובות בהפרעות נוספות המשפיעות על התפקוד ועל איכות החיים בזכות עצמן. בנוסף, אנשים המתמודדים עם הפרעת טיקים קשה עשויים להשקיע אנרגיה רבה בדיכוי ושליטה על הטיקים, ובכך לפגוע ביכולתם להתרכז בעבודה או לימודים. בחלק מהמקרים, הם עשויים לחוות מצוקה רבה ולהימנע מסיטואציות חברתיות שתחשוף את הטיקים שלהם לאחרים ותוביל ללעג.
טיפול בהפרעות טיקים
כאמור, לא כל מי שמתמודד עם טיקים זקוק לטיפול, ופעמים רבות הטיקים לא מפריעים לתפקוד או לאדם. עם זאת, כאשר הסימפטומים מפריעים לתפקוד היום יומי, למשל פוגעים בחיים החברתיים או גורמים למצוקה, חרדה או לעצב, כדאי לפנות לאיש טיפול מנוסה. הטיפול מאפשר התמודדות טובה יותר עם הטיקים, הפחתה של התדירות וטיפול בקשיים נלווים.
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) / טיפול התנהגותי – מטרת הטיפול הינה להגביר את השליטה בטיקים ולהפחית את שכיחותם. במהלך הטיפול הנער לומד לזהות את התחושות המקדימות לטיקים, ומתאמן ביצירת תנועה רצונית בעקבותן, שתחליף את הטיק, במטרה להפחית עם הזמן את תדירות התנועות הבלתי רצוניות.
• הדרכת הורים – לעיתים טיקים יכולים להתקבל במשפחה בחוסר סבלנות או אפילו באמונה שהילד יכול לשלוט בהם. הדרכת הורים יכולה לתת תמיכה להורים, לספק מידע חשוב על טיקים והמאפיינים שלהם, ולתת כלים להתמודדות על ידי קבלה, הבנה ומתן תמיכה לילד.
• פסיכותרפיה דינמית – כאמור, הפרעות טיקים יכולות להופיע לצד הפרעות נוספות, כמו ADHD או OCD, וכן מתגברות בזמנים של לחץ ומתח. פסיכותרפיה דינמית יכולה לסייע בהתמודדות עם מצבים אלו ולהפחית את תדירות ועוצמת הטיקים בחיי הילד או הנער, על ידי פיתוח מנגנוני התמודדות ושינוי האופן בו הילד תופס את מצבו ואת עצמו.
• טיפול תרופתי – בחלק מהמקרים טיפול תרופתי יכול לסייע בהפחתת תדירות הטיקים. במידה ועוצמת הטיקים חמורה, ניתן לפנות לפסיכיאטר להתייעצות, כאשר לרוב מומלץ לשלב את הטיפול התרופתי לצד גישות טיפוליות אחרות.
מקורות
אפטר, א. (1997). הפרעות טיק, בתוך: שמואל טיאנו (עורך.), פסיכיאטרייה של הילד המתבגר, (עמ' 265-271). תל-אביב: הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל-אביב.
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.). https://doi.org/10.1176/appi.books.9780890425787
Swain, J. E., Scahill, L., Lombroso, P. J., King, R. A., & Leckman, J. F. (2007). Tourette syndrome and tic disorders: a decade of progress. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 46(8), 947-968
