הפרעת אישיות סכיזוטיפלית מאופיינת בלקויות חברתיות המתבטאות באי נוחות רבה בקשרים בין אישיים קרובים, לצד עיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים והתנהגות משונה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים הפרעת אישיות סכיזוטיפלית, גורמים ודרכי טיפול.
כיום בתרבות המערבית אנו חוגגים את האינדיבידואליזם והחופש של כל אדם ואדם להביא לידי ביטוי את המאפיינים וקווי האישיות הייחודיים רק לו. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם ייחודיות קיצונית נקשרת בחריגות בולטת מהנורמות התרבותיות ובקושי משמעותי להשתלב בחברה, כמו למשל אצל המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית. התנהגותם והופעתם של המתמודדים עם ההפרעה תהיה לרוב יוצאת דופן, החשיבה חריגה ולעיתים מיסטית, ואפילו אופן הדיבור יהיה לעיתים משונה ולא קוהרנטי. למרבה הצער כל אלה יובילו בדרך כלל לבידוד חברתי משמעותי עקב קושי לייצר ולשמר קשרים בין-אישיים קרובים, ובמצבי לחץ תיתכן אף החמרה עד כדי מצב פסיכוטי ועיוותי תפיסה.
אבחנה לפי ה-DSM5
לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM) אבחנה של הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ניתנת כאשר מתקיימים שני הקריטריונים הבאים:
א) דפוס קבוע של לקויות חברתיות ובין אישיות המתבטאות באי נוחות רבה בקשרים בין אישיים קרובים, כמו גם היעדר היכולת לייצרם, לצד עיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים והתנהגות משונה. תסמינים אלה מופיעים בבגרות המוקדמת במגוון סיטואציות ב-5 (או יותר) מהאופנים הבאים:
1. רעיונות ייחוס (מלבד דלוזיה של ייחוס) – תפיסת אירועים שרירותיים וניטרליים בסביבה החיצונית כבעלי משמעות ייחודית ביחס לאדם עצמו. למשל, כאשר אדם חושב כי שינוי חריג במזג האוויר מתריע בפניו על אירוע שעתיד להתרחש בחייו האישיים.
2. אמונות מוזרות או חשיבה מאגית – אשר משפיעים על ההתנהגות ואינם תואמים לנורמות התרבותיות (למשל, אמונה ביכולת לטלפתיה או חוש שישי). כך למשל, בעוד שבחברות מסוימות יראו באמונה בגלגול נשמות כאמונה חריגה, בחברה הדרוזית למשל היא מהווה נורמה תרבותית ולכן לא תענה לקריטריון זה.
3. חוויות תפיסתיות חריגות – למשל, כאשר האדם חש בנוכחותו של אדם אחר שאינו נמצא פיזית בקרבתו (בשונה מהלוצנציות אשר מתייחסות לעיוותים בתפיסת גירויים חושיים).
4. חשיבה ודיבור חריגים – למשל, הטיית מילים בצורה שאינה מקובלת או שימוש במטאפורות באופן מעורפל שאינו ברור לאחרים.
5. חשדנות כלפי אחרים או חשיבה פרנואידית.
6. מבע רגשי מוגבל או בלתי מותאם – הדבר יתבטא בקושי להביע מגוון רחב של רגשות או בקושי לזהות רגשות אצל אחרים, אשר עלול להוביל לתגובות לא מותאמות בסיטואציות בין אישיות. למשל, לפנות לאדם ברחוב אשר נראה שקוע במחשבות עצובות, בבקשה לעזרה בניווט.
7. התנהגות או הופעה חריגים
8. היעדר חברים או קשרים קרובים אחרים – מעבר לבני משפחה מדרגה ראשונה.
9. חרדה חברתית חריפה – אשר אינה שוככת בחברת אנשים מוכרים ומקושרת לפחדים פרנואידים (ולא לשיפוט עצמי שלילי כפי שמתבטאת בדרך כלל בחרדה חברתית).
ב) האבחנה של הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ניתנת כאשר תסמיני ההפרעה אינם מופיעים במקביל לסכיזופרניה, הפרעות מצב רוח עם מאפיינים פסיכוטיים או הפרעה פסיכוטית אחרת. בנוסף, הפרעת אישיות סכיזוטיפלית נבדלת מסכיזופרניה בפרק הזמן של הופעת הסימפטומים הפסיכוטיים (כמו רעיונות הייחוס) אשר נמשך עד מספר שעות בודדות, בניגוד לסכיזופרניה בה מדובר על תקופות ממושכות יותר.
שכיחות, התפתחות והפרעות נלוות
כ-3-4% מהאוכלוסייה מתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ונראה כי היא מעט יותר שכיחה אצל גברים בהשוואה לנשים. התסמינים המעידים על קיומה של ההפרעה מופיעים לראשונה בילדות או בנעורים לצד נטייה להתבודדות, מיעוט קשרים עם בני אותו הגיל, חרדה חברתית, היעדר מוטיבציה בלימודים, רגישות יתר ושפה ומחשבות חריגות. ילדים אשר מתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית לרוב ייראו ייחודיים או מוזרים ויסבלו מהקנטות. ככלל, נראה כי מהלך ההפרעה די יציב וכי החמרה אשר כוללת מצבים פסיכוטיים מתרחשת בעיקר במצבי לחץ ובאופן נקודתי.
חלק קטן בלבד מהמתמודדים מפתחים בהמשך החיים סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת, אך 30-50% מהמתמודדים מאובחנים במקביל עם הפרעת דיכאון מז'ורי וכ-10% אף שמים קץ לחייהם. בנוסף, נראה כי הפרעת אישיות סכיזוטיפלית מאובחנת לעיתים קרובות יחד עם הפרעת אישיות סכיזואידית, הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות פרנואידית והפרעת אישיות גבולית.
גורמים להפרעה
המחקר כיום מצביע על שילוב של גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים בינקות ובילדות המוקדמת, אשר עלולים להביא להפרעות בתהליכים קוגניטיביים ורגשיים המשפיעים בתורם על היכולות התפיסתיות, הארגוניות והבין אישיות של המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית.
גורמים גנטיים: הרכיב הגנטי נמצא כגורם סיכון משמעותי, כאשר קרובי משפחה של המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית או סכיזופרניה הם בעלי סיכוי גדול יותר להתמודד עם ההפרעה בעצמם. כך למשל, נמצא כי כאשר אדם מאובחן עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית, הסיכוי של תאום זהה לו להיות בעל אותה הפרעה הוא 33%, בעוד שסיכויו של תאום לא זהה הוא 4% בלבד.
גורמים ביולוגים: קיימים ממצאים במחקר המצביעים על כך שאצל המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ישנן רמות קורטיזול ודופמין גבוהות מהרגיל ושינויים מסוימים במבנה המוח. יחד עם זאת, אין מידע על גורם ביולוגי ספציפי המוביל להתפתחות ההפרעה.
גורמים פסיכו-סוציאליים: ישנם מחקרים המעידים כי ביחס לאוכלוסייה בריאה, בעלי הפרעת אישיות סכיזוטיפלית סבלו יותר מהזנחה בילדותם ונחשפו ליותר טראומות וגורמי לחץ.
טיפול בהפרעת אישיות סכיזוטיפלית
כיום לא קיים מחקר רב העוסק בטיפול בהפרעת אישיות זו, ייתכן בשל הבידוד החברתי והקשיים הבין אישיים של המתמודדים אשר מקשים עליהם לפנות לטיפול. עם זאת, ההמלצה הרווחת כיום היא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכותרפי, אשר עשויים לסייע בהקלת המצוקה הרגשית ושיפור התפקוד ביום-יום. לרוב, ביסוסה של ברית טיפולית חיובית מהווה קושי מרכזי בטיפול בהפרעה סכיזוטיפלית בשל הקושי של המטופלים לייצר מערכות יחסים קרובות, ולכן זהו גם מוקד טיפולי מהותי.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): זהו טיפול תחום בזמן אשר מתמקד במיגור הסימפטומים על ידי זיהוי דפוסי מחשבה, רגש והתנהגות התורמים למצוקה או לפגיעה בתפקוד, וברכישת כלים אשר עשויים לסייע בהגמשת דפוסים אלה. נראה כי טיפול מבוסס מנטליזציה (Mentalization Based Therapy – MBT) עשוי להיות רלוונטי במיוחד למתמודדים רבים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית אשר חווים קשיים בהבנת מצבים מנטליים של האחר ובוויסות רגשי, בהם מתמקד טיפול זה.
פסיכותרפיה תמיכתית: הטיפול בגישה זו מתמקד בחיזוק תפקודי האגו (כמו קשב, זיכרון, שיפוט חברתי, יכולות ארגוניות ועוד) ובוחן המציאות של המטופל, בתקווה לחזק את יכולתו להתמודד עם מחשבות ורגשות אשר מעוררים חרדה. לשם כך, המטפל מתפקד כמעין 'אגו מסייע' המושאל למטופל, ועשוי להציע לו ייעוץ, עידוד, נחמה והסבר על מצבו. במובן זה, מושם פחות דגש על גיבוש תובנות אינטרוספקטיביות מעמיקות כפי שנהוג בפסיכותרפיה דינמית.
טיפול פסיכולוגי קבוצתי: בשל הקושי לתת אמון באחר ולייצר מערכות יחסים אינטימיות, עשויים המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית להיתרם משילוב של טיפול קבוצתי בתוכנית הטיפולית. העבודה הקבוצתית בליווי ותמיכה של מטפלים מומחים, יכולה לאפשר התבוננות ב'כאן ועכשיו' על הדפוסים הבין אישיים התורמים למצוקה.
טיפול תרופתי: נמצא כי שימוש נקודתי בתרופות אנטי פסיכוטיות עשוי להפחית את הופעתם של רעיונות הייחוס והפרעות חרדה נלוות בתקופות של החמרה, בעוד שהממצאים בנוגע ליעילותן של תרופות נגד דיכאון אינם אחידים. בנוסף, נמצא כי תרופות מעוררות המשמשות בדרך כלל לטיפול בהפרעות קשב וריכוז עשויות לעזור לטיפול בהפרעות קוגניטיביות.
מקורות
DSM-V (2013) American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1994) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, seventh edition
Raine A., Schizotypal personality: Neurodevelopmental and psychosocial trajectories, Annual-Review-of-Clinical-Psychology, Vol 2 2006, 291326
Vijai M., Shivali D., The relations among putative biorisk markers in schizotypal adolescents: Minor physical anomalies, movement abnormalities, and salivary cortisol. Biological-Psychiatry. Vol 61(10) May 2007, 1179-1186
Rosell, D. R., Futterman, S. E., McMaster, A., & Siever, L. J. (2014). Schizotypal personality disorder: a current review. Current psychiatry reports, 16(7), 1-12
Ridenour, J. M. (2016). Psychodynamic model and treatment of schizotypal personality disorder. Psychoanalytic Psychology, 33(1), 129
