הפרעת פאניקה היא הפרעת חרדה, המתבטאת בהתקפי חרדה בלתי צפויים וחוזרים, ועשויה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים הפרעת פאניקה, גורמים ודרכי טיפול.
בעונה הראשונה של "הסופרנוס" מוצא את עצמו טוני סופרנו, איש מאפיה בכיר, על ספת הפסיכולוגית, לאחר שחווה ללא כל סיבה נראית לעין תחושת חנק, גלי חום וקור והיה בטוח כי הוא עומד בפני התקף לב או שבץ. זוהי דוגמה קלאסית להתקף פאניקה: סימפטומים גופניים המלווים בפחד למות, להשתגע או לאבד שליטה, המופיעים באופן פתאומי וללא כל הסבר רפואי. כאשר התקפים אלו חוזרים ובתקופות ההפוגה ביניהם האדם חווה חשש מהישנותם ומהשפעתם, מאובחנת הפרעת פאניקה.
מהי הפרעת פאניקה?
הפרעת פאניקה משויכת לקבוצת הפרעות החרדה, ובבסיסה התקפי חרדה בלתי צפויים וחוזרים. התקף חרדה הוא פרץ פתאומי של פחד עוצמתי ו/או חוסר נוחות גופנית המגיע לשיאו תוך מספר דקות. ההתקף מלווה בסימפטומים פיזיולוגיים כמו קשיי נשימה, דופק מהיר והזעה.
לא כל התקף חרדה יתפתח להפרעת פאניקה. למעשה, התקפי חרדה יכולים לקרות מפעם לפעם כתגובה טבעית למצבים מאיימים. הפרעת פאניקה מתייחסת באופן ספציפי למצב של התקפים מרובים, ולכאלו שמתרחשים בלי סיבה ברורה, אפילו בזמן מנוחה או בהתעוררות משינה. עם זאת, חשוב לציין שרבים מהמאובחנים עם הפרעת פאניקה חווים גם התקפי חרדה עם סיבה ברורה, בתגובה למצבים מלחיצים. תדירות או חומרת התקפי החרדה משתנים מאדם לאדם, כאשר התדירות עשויה להיות יומית, שבועית או אפילו חודשית, ברמות חומרה משתנות.
התקפי הפאניקה בפני עצמם אינם מסוכנים. הפחד המשמעותי בהפרעת פאניקה נובע לרוב סביב דאגות בריאותיות (שהאדם עובר התקף לב או שחייו נמצאים בסכנה), חברתיות (בושה או פחד מתגובת הסביבה) ונפשיות (פחד שהאדם "משתגע" או מאבד שליטה), ויוצר פחד מתמשך ומשמעותי מפני הישנות ההתקפים.
כתוצאה מפחד זה נוצרת הפגיעה באיכות החיים המאפיינת את הסובלים מההפרעה, אשר מתור רצון להימנע מהתקפי חרדה או למזער את הסכנות עשויים להימנע ממצבים רבים (לעיתים עד התפתחות אגורפוביה), להשתמש בתרופות/סמים/אלכוהול כניסיון למניעה ו"שליטה" על ההתקפים, ולחוות מצוקה רבה גם בין ההתקפים.
שכיחות ההפרעה
הפרעת פאניקה פוגעת בכ-3% מהאוכלוסייה. שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בקרב נשים (פי 2-3). היא עשויה לפרוץ החל מגיל הילדות אך פורצת, בדרך כלל, בבגרות המוקדמת.
אבחנה על פי ה-DSM5
אבחנת פאניקה ניתנת כאשר מתקיימים כל התנאים הבאים:
A. התקפי חרדה חוזרים ובלתי צפויים, התפרצות של פחד עוצמתי או אי נוחות עוצמתית שמגיעה לשיאה בתוך דקות ובמהלכה מתרחשים ארבעה (או יותר) מהסימפטומים הבאים:
1. דפיקות לב או דופק מהיר
2. הזעה
3. רעד או רטט
4. תחושה של מחסור באוויר או חנק
5. תחושת היחנקות
6. כאבים בחזה או אי נוחות
7. בחילה או תחושה לא נעימה בבטן
8. תחושת סחרחורת, חוסר יציבות או התעלפות
9. תחושת צמרמורת או חום
10. תחושות נמלול, עקצוצים בעור או תחושה של הירדמות מקומית
11. תחושה של הימצאות בסביבה שונה, זרה, בלתי מציאותית או דה-פרסונליזציה – התנתקת מהעצמי
12. פחד מאובדן שליטה או מלהשתגע
13. פחד ממוות
* לעיתים ישנם סימפטומים תלויי תרבות (כגון תחושה של זמזום או צלצול באוזניים, כאבי ראש או צוואר, צרחות או בכי בלתי נשלט). סימפטומים אלו אינם נחשבים כחלק מארבעת הסימפטומים הנדרשים.
* ההתפרצות הפתאומית של הפחד והחרדה יכולה להתרחש הן ממצב של רגיעה והן ממצב של דאגה וחרדה.
B. לאחר אחד מההתקפים מתקיימות, במשך חודש לפחות, אחת או שתים מהתופעות הבאות:
1. דאגה קבועה או פחד מהתקף חרדה נוסף או מהשלכותיו (כגון אובדן שליטה, התקף לב או “להשתגע”).
2. שינוי משמעותי בהתנהגות שאינו מאפשר הסתגלות להתקפים (התנהגויות שמיועדות להימנעות מהתקפי פאניקה, כמו הימנעות מהתעמלות או ממצבים לא מוכרים).
C. ההפרעה אינה קשורה להשפעות פסיכולוגיות הנובעות משימוש בחומרים (כגון שימוש לרעה בסמים או בתרופות) או מצב רפואי אחר (כגון פעילות יתר של בלוטת התריס או הפרעת לב ריאות).
D. ההפרעה אינה מוסברת על ידי הפרעה נפשית אחרת. למשל, התקפי החרדה אינם מתרחשים רק כתגובה למצבים חברתיים מעוררי פחד (כמו בהפרעת חרדה חברתית), כתגובה לנסיבות או אובייקטים ספציפיים המעוררים חרדה (כמו בפוביה ספציפית), כתגובה לאובססיות (כמו במצבים של OCD), כתגובה לתזכורות של אירועים טראומטיים (כמו בהפרעת דחק פוסט-טראומטית) וכדומה.
גורמים להפרעה
גישות שונות הציעו הסברים להפרעת הפאניקה, כאשר כיום מקובל לחשוב כי שילוב של פגיעות ביולוגית או גנטית עם השפעה סביבתית מהווה את ההסבר המקיף ביותר.
גורמים ביולוגיים וגנטיים: ממצאים ביולוגיים שונים קושרו להפרעת פאניקה, אך ההסבר המרכזי, כיום, הוא קיומה של רגישות יתר של מערכת העצבים, המביאה לתגובתיות חזקה לגירויים וקושי לשוב למצב של רגיעה. מבחינה תורשתית נראה כי ישנו בסיס גנטי להפרעה, כאשר קירבה משפחתית לאדם הסובל מההפרעה מגבירה את הסיכוי ללקות בה.
גורמים סביבתיים: רוב האנשים המאובחנים עם הפרעת פאניקה מדווחים על סטרסורים מובחנים (כמו חשיפה לטראומה, אובדן, בעיות בריאותיות משמעותיות) בחודשים שלפני התקף החרדה הראשון. עישון נחשב לגורם סיכון להתקפי חרדה והפרעת פאניקה, וכן חשיפה לפגיעה מינית או פיזית בילדות נפוצה יותר בקרב הסובלים מהפרעת פאניקה לעומת הפרעות חרדה אחרות. גורמי סיכון נוספים הם הורים עם הפרעות חרדה, דיכאון או בי-פולאריות, וכן מחלות נשימתיות כמו אסתמה.
גורמים פסיכולוגיים: גישות קוגניטיביות-התנהגותיות רואות בהתקפי הפאניקה תוצאה של קישור בין התקף חרדה לסיטואציה נייטרלית ההופך אותה לטריגר להתקפים נוספים או מנטייה לפרשנות מוגזמת של סימפטומים גופניים. כמו כן, הוצע כי לאחר ההתקף הראשון מתפתח מעגל תגובה שלילי, כאשר כל גירוי פנימי או חיצוני נתפס כסממן להתקף מתקרב, דבר המעצים את הסימפטומים הגופניים והרגשיים של ההתקף.
תיאוריות פסיכואנליטיות הציעו כי הסימפטומים מהווים תגובה הגנתית לא יעילה מפני דחפים פנימיים מאיימים. תיאוריות אחרות הצביעו על שכיחות הפרעת הפאניקה בקרב אנשים שחוו אובדן או אירועי חיים מלחיצים רבים.
תחלואה נלווית
מאחר והתקפי הפאניקה אינם צפויים ואינם מוגבלים לסיטואציה ספציפית, החשש הגדול ביותר של הסובלים מהפרעת הפאניקה הוא שההתקף יחזור בזמן ובמקום בו לא יוכלו להיעזר באיש. עקב הניסיון להימנע מהישנות ההתקף, עשויות להתפתח הפרעות כאגורפוביה ופוביות ספציפיות (כגון קלאוסטרופוביה). כמו כן, הסובלים מהפרעת פאניקה פגיעים להתפתחות דיכאון והתמכרויות שונות.
טיפול בהפרעת פאניקה
הפרעת פאניקה גורמת למצוקה רבה ובהיעדר טיפול מתאים עשויה להביא לפגיעה תעסוקתית וחברתית ולהתפתחות קשיים נפשיים נוספים. במקרים רבים הטיפול בהפרעת פאניקה הנו יעיל, קצר טווח ומאפשר רכישת כלים להתמודדות עם חרדות ומתחים עתידיים. כיום, מטפלים רבים משלבים כלים מגישות שונות בטיפול בחרדה בשביל לאפשר הפחתה של עוצמת הסימפטומטים לצד הבנה מעמיקה יותר של הגורמים והקשר ביניהם להיבטים אחרים בחיים ובנפש.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): אחת משיטות הטיפול הנפוצות והיעילות ביותר בחרדה היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. גישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי חרדה נוצרת, משתמרת ומחמירה על רקע דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים. אלמנטים קוגניטיביים בטיפול מתמקדים בלמידה על ההפרעה והפרכת אמונותיו השגויות של המטופל על ההתקף ("אני אמות/אשתגע אם זה יקרה שוב"). אלמנטים התנהגותיים מתמקדים באימון בטכניקות הרגעה עצמית והרפיה ובחשיפה לגירויים מאיימים הקשורים בהתקף (שהייה במקומות מהם נמנע האדם בשל הפחד וכדומה).
החשיפה החוזרת, המלווה בטכניקות הרגעה, מאפשרת למטופל להכיר בכך שההתקפים אינם מסוכנים ולווסת את תגובת החרדה עד לירידה משמעותית בתדירות ועוצמת ההתקפים.
טיפול פסיכודינמי: גישת טיפול דינמי בהפרעת פאניקה רואה בהתקפים ובחרדה כמבטאים קונפליקטים רגשיים לא מודעים, אשר באים לידי ביטוי דרך הסימפטומים החרדתיים. בהתאם לתפיסה זו, טיפול דינמי מתמקד בניסיון להבין את הגורמים העמוקים אשר הביאו להתעוררות ההתקפים. דרך התבוננות והבנה מעמיקה של גורמי החרדה ושל התפקיד שהחרדה משרתת, תחול במקרים רבים ירידה משמעותית בעוצמת ותדירות הסימפטומים.
טיפול תרופתי: טיפול תרופתי בהפרעת פאניקה מביא בדרך כלל לירידה ניכרת בעוצמת הסימפטומים, אך לא להבנה טובה יותר של הגורמים לחרדה או ליכולת טובה יותר להתמודד עם מצבי חרדה שונים, וכן עשויה להיווצר תלות בטיפול. לכן, במקרים רבים הטיפול המומלץ הוא כזה המשלב טיפול תרופתי יחד עם פסיכותרפיה. הטיפול התרופתי המקובל להפרעה הוא טיפול באמצעות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה (בנזודיאזפינים, חוסמי SSRI).
מקורות
גולדברג. י., (2005), . חרדה ופאניקה. "אח" קרית ביאליק
American Psychiatric Association, D. S., & American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-5 (Vol. 5). Washington, DC: American psychiatric association
Barlow D.H. (2001) clinical handbook of psychological disorders. The Guilford press. Third edition
Simos G. (2005). CBT- a guide for the practicing clinician. Routledge Pub'
Stern R., Drummond L. (1991) The Practice of Behavioural and Cognitive Psychotherapy, Cambridge university press
