פינוקיו, ילד העץ החולם להפוך לילד אמיתי, מחזיק בצרצר אשר משגיח על התנהגותו ומזהיר אותו כאשר הוא עומד להתפתות למעשה אסור. לרובנו אין צורך בצרצר מסוג זה מאחר ואנו מפתחים לאורך שנות ילדותנו והתבגרותנו שיקול דעת מוסרי- יכולת חשיבה ושיפוט בנוגע לפעולה הראויה במצב נתון. יכולת זו אינה מולדת אלא מתפתחת בד בבד עם התפתחות ההבנה העצמית והחברתית של האדם, ובעזרת ההנחיה המתקבלת מן הסביבה.
ע"פ המודל הנפשי הסטרוקטוראלי של פרויד, התפתחות המוסר והמצפון מתרחשת עם התפתחותו של המבנה הנפשי הנקרא "סופר-אגו" כולל ערכי מוסר ונורמות חברתיות. הסופר-אגו מתפתח מילדות כחלק מתהליך החינוך וכתוצאה מהפנמה של הגבלות ואיסורים. לפי מודל זה שיא ההתפתחות המוסרית היא בשלב ההתפתחותי של סיום התסביך האדיפאלי (גיל 5-6).
רעיונותיו של פרויד מציעים דרך התבוננות תיאורטית להבנת נפש האדם, אך פסיכולוגים התפתחותיים אשר חקרו את עמדותיהם המוסריות של ילדים צעירים מאפשרים הבנה של האופן בו מתפתח ומבשיל שיקול הדעת המוסרי. שני ההוגים שמזוהים במיוחד עם תיאורית ההתפתחות המוסרית וחלוקתה לשלבים הם ז'אן פיאז'ה השוויצרי ולורנס קולברג האמריקאי.
המודל של פיאז'ה להתפתחות המוסר
פיאז'ה האמין שהתפתחות מוסרית הינה תוצאה של ההתפתחות הקוגנטיבית בשילוב עם ההתנסות החברתית. הוא חילק את התפתחות המוסר לשלושה שלבים:
השלב הראשון הוא שלב חסר מוסר, שנמשך עד גיל 7 .
השלב השני נקרא "ריאליזם מוסרי" והוא מאפיין את תקופת הילדות. בשלב זה החשיבה היא קונקרטית, והמוסר נחשב לדבר מוחלט שלא ניתן לשנותו. התנהגות היא צודקת לגמרי או מוטעית לגמרי, אין כמעט שיקול דעת או התייחסות לכוונתו של עושה הפעולה. פעולה היא מוסרית או לא מוסרית ע"פ הגמול לו היא זוכה. כך, למשל, ילד בן תשע עשוי להקפיד על כללי המשחק ולסרב להגמישם עבור אח קטן המשחק עמו "כי זה החוק".
השלב השלישי הוא שלב המוסריות האוטונומית המתחיל בתחילת גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 12. יכולת השיפוט של המתבגר היא מופשטת ורחבה יותר. הוא יכול לקחת בחשבון את הכוונות שעומדות בבסיס הפעולה, מסוגל לשמוע דעות שונות ולראות פעולה כמוסרית או לא מוסרית באופן יחסי למצב בו מדובר, ולהסכמה החברתית הקיימת בנוגע לנושא.
המודל של קולברג להתפתחות המוסר
לורנס קולברג מפורסם במחקריו הנרחבים על התפתחות המוסר בקרב ילדים ונערים אמריקאים. הוא הציג לנבדקים בגילאים שונים דילמות מוסריות, ועל סמך הסיבות שציינו לפתרון הראוי לדעתם לדילמה, הגדיר קולברג מספר שלבים של התפתחות המוסר. השלבים מתייחסים לאוריינטציה העומדת בבסיס החשיבה המוסרית, כלומר- מה מנחה את האדם בפתרון של דילמה מוסרית?
שלב ראשון: מוסריות קדם- קונוונציונאלית
שיפוטם של ילדים בשלב זה אינו מבוסס על מוסכמות חברתיות או כללי מוסר כלשהם. השיפוט נעשה מתוך הפחד מעונש ע"י סמכות חיצונית, או הרצון לגמול, לסיפוק צרכיו ולהנאתו של האדם. קולברג כינה צורת חשיבה זו "אוריינטציית הציות והעונש" ו"אוריינטציה הדוניסטית-אינסטרומנטאלית". ילד בשלב מוסרי זה יסביר, למשל, כי אסור לגנוב מהמכולת "כי המוכר יכול לכעוס עליך ולצעוק".
שלב שני: מוסריות קונוונציונאלית
שיקול דעת "קונוונציונאלי" מבוסס על תקנים חברתיים, ונובע מהפנמתם ומהסכמה עם דעותיהם של אחרים. הילד בשלב זה רוצה לקבל אישור מאחרים על פעולותיו וחושש מביקורת. קולברג כינה זאת "אוריינטציית ילד-טוב/ ילדה-טובה". בשלב מעט יותר מתקדם חשוב לו למלא את חובותיו כפי שקובעים החוקים הרשמיים של החברה בה הוא חי. מה שכונה "אוריינטציית חוק וסדר", או "אוריינטציית הסמכות". ילד בשלב זה עשוי להסביר, למשל, כי כדאי לעזור לחבר שבוכה "כי ככה כולם יודעים שאתה ילד טוב".
שלב שלישי: מוסריות פוסט-קונוונציונאלית
זהו השלב המפותח והבוגר של המוסר ע"פ קולברג. מוסריות זו מתבססת על עקרונות מופשטים, הקובעים אם דבר הוא טוב או רע. להתמודדות עם עקרונות מוסריים שני תתי-שלבים: הראשון הוא "אוריינטציית האמנה החברתית", בו המטרה היא לסייע לחברה להתנהל כתקנה ולבני אדם להתקיים בהרמוניה זה לצד זה. השלב השני הוא "אוריינטציית היררכיית העקרונות", והוא דירוג של עקרונות מוסריים לפי סדר חשיבותם, מתוך שילוב של כללי המוסר החברתיים ותכתיבי המצפון האישי. זהו השלב המוסרי הגבוה ביותר.
מחקריו של קולברג הראו שילדים עד גיל 9 בערך נמצאים בשלב הראשון, המאופיין במוסריות קדם- קונווציונאלית, ושרוב המתבגרים והמבוגרים מצויים ברמה מוסרית קונוונציונאלית. לפי תוצאות אלה נראה שרק חלק קטן מבני האדם מגיעים לרמה המופשטת, הפוסט-קונוונציונאלית, של שיפוט מוסרי.
הביקורת של גיליגן על התיאוריה של קולברג
תיאורית ההתפתחות המוסרית בשלבים זכתה לביקורת לא מעטה. נשמעה ביקורת על כך שבדיקה של שיקול דעת מוסרי אינה מספיקה, משום שההתנהגות בפועל במקרים רבים אינה תואמת את שיקול הדעת ודרך החשיבה. ביקורת אחרת הייתה על כך שלא ניתן לתאר התפתחות מוסרית מבלי להתייחס לסוגיות ותכנים ספציפיים, אלא רק לצורת חשיבה ושיקול דעת.
הביקורת הסוחפת והמפורסמת ביותר מיוחסת לקרול גיליגן, שהייתה סטודנטית ועמיתה לעבודה של קולברג. טענתה הייתה שהמוסר כפי שקולברג מתאר אותו אופייני לגברים, ואילו נשים נוטות להגיב לדילמות מוסריות מתוך מושגים של דאגה לזולת, יחסים בין-אישיים ומחויבות. מושגים מופשטים כמו צדק ושוויון מאפיינים יותר דפוסי חשיבה גבריים, ועל כן נשים ברובן לא יגיעו לשלב אותו מכנה קולברג "מוסריות פוסט-קונוונציונלית". ההבדל בין גברים לנשים, אותו הדגימה גיליגן במחקריה, נובע גם מהדרך השונה בה מגדלים בנים ובנות בחברה שלנו. נשים מתחנכות להעריך ולהשקיע ביחסים בין-אישיים ומחויבות לאחרים.
מחקרים מאוחרים יותר לא בהכרח תמכו בביקורת של גיליגן על ההבדלים בין גברים ונשים בשיקול הדעת המוסרי, אך הביקורת שהעלתה חידדה והרחיבה את המורכבות של נושא ההתפתחות המוסרית. בעקבותיה נשמעו ביקורות נוספות על היותו של המודל של קולברג תלוי תרבות ומשקף ערכים אינדיווידואליים, שאינם מאפיינים חברות מסורתיות ושיתופיות יותר.
ביבליוגרפיה
א. סרוף, ר.קופר, ג.דהארט (1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה.
אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.
