כפיית החזרה הינו מונח בתיאוריה הפסיכואנליטית, המתייחס לתופעה בה האדם, באופן לא מודע, נוטה לחזור שוב ושוב על חוויות עבר שליליות. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על דרכי הביטוי של כפיית החזרה.
כפיית החזרה, או חזרה כפייתית, מהווה מונח מרכזי בתיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד. הרעיון העומד בבסיס המושג מתייחס לתופעה לפיה כל בני האדם נוטים לחזור שוב ושוב על חוויות עבר שליליות, אשר מובילות לסבל. שחזור זה נעשה באופן לא מודע ובלתי נשלט, גם כאשר אין זיכרון ברור של חוויית המקור המוקדמת אשר ממשיכה לחזור באופן כפייתי לאורך החיים במערכות יחסים שונות.
בטיפול פסיכואנליטי, מערכת היחסים שבין המטפל למטופל מאפשרת תהליכי העברה, אשר מאפשרות לקונפליקטים מודחקים של המטופל לבוא לידי ביטוי, שוב, במערכת היחסים הנוכחית. כך, יש מקום לחקירה ועבודה אשר מטרתה להגיע אל אותה חוויית מקור ראשונית, ולעבדה באופן מיטיב באמצעות דיבור.
על פי פרויד, תוכן מנטלי מודחק - כל אירוע או חוויה מראשית החיים, מנסה "לחזור" שוב ושוב בהווה. זאת, בכדי לתקן, לפתור או לעבד את אותם קונפליקטים ראשונים. למשל, ילדים אשר עברו התעללות בילדות מצד הוריהם, ימצאו עצמם לא פעם במערכות יחסים מתעללות בבגרות. על כן, אחת המטרות המרכזיות של הפסיכואנליזה היא להוביל את המטופל להיזכר בחוויות המהוות את המקור לחזרה הכפייתית ולדבר אותן בטיפול במקום לפעול אותן בחייו.
מקורות
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
פרויד, ז. (2005). הטיפול הפסיכואנליטי. תל-אביב: עם עובד.
