חרדה חברתית הינה פחד מפני השפלה או מבוכה פומבית וכן מפני הערכה שלילית על ידי אחרים. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על התסמינים הקליניים, כיצד ניתן לאבחן, מהם הגורמים להפרעה ודרכי הטיפול.
אחד מחלומות הלילה הנפוצים בחברה המערבית הוא חלום בו האדם מוצא עצמו עירום במקום ציבורי, נבוך וחשוף ללעג מצד חבריו לכיתה או למשרד. הפחד מפני חריגות ודחייה חברתית קיים במידה מסוימת אצל מרבית האנשים והוא בעל ערך הישרדותי: בעבר בעלי חיים ואנשים שנודו מקהילתם לא שרדו, וגם כיום רובנו זקוקים לקבלה ולהכרה על ידי החברה. חשש מדיבור מול קהל, מבוכה מפני אכילה בחברה וכדומה מטרידים אנשים רבים, אך כאשר עוצמת פחדים אלו מביאה לפגיעה תפקודית ניכרת - המצב עשוי להתאים לאבחנה של חרדה חברתית.
מהי חרדה חברתית?
חרדות חברתיות ברמה מסוימת לא רק שאינן חריגות או פתולוגיות אלא להיפך - הן מסייעות לנו להתמודד עם סיטואציות חברתיות חדשות. לדוגמה, מרבית האנשים חשים מבוכה ואי נוחות מסוימת בסיטואציות חברתיות ותחושות אלו גורמות למרביתנו לא “לקפוץ למים” החברתיים אלא להמתין, ללמוד את הסיטואציה אליה נקלענו וכך להבין כיצד להתנהל בה. אילו לא היינו רגישים ומהססים מעט, או במילים אחרות חווים חרדות חברתיות ברמה מסוימת, היינו עשויים להסתכן בהתנהגות חברתית בלתי מקובלת אשר היתה מביאה לתחושת דחייה. במקביל, חרדות חברתיות מתונות גורמות לנו לא פעם להיצמד לאנשים הקרובים אלינו וכך להבטיח לעצמינו הגנה וביטחון.
חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder) משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה, ובבסיסה עומד פחד מפני השפלה או מבוכה פומבית וכן מפני הערכה שלילית על ידי אחרים. פחד זה מביא להימנעות מסיטואציות הנתפסות כבעלות פוטנציאל למבוכה עצמית כגון אכילה בציבור, דיבור מול קהל, יציאה לפגישה רומנטית, כתיבה לעיני אחרים, שימוש בשירותים ציבוריים וכדומה. חשוב לציין כי הגורם מעורר החרדה אינו הפעולה לכשעצמה (דיבור, אכילה או כתיבה) אלא ביצועה בפני אנשים אחרים. במרבית המקרים החששות מפני מבוכה או תפקוד לקוי אינם משקפים את המציאות ונוטים להיות מוגזמים, אך לעיתים עשויה הנבואה להגשים את עצמה, ועוצמת החרדה אכן עלולה להביא לתפקוד לקוי ולפגיעה בתחום החברתי, המקצועי או הלימודי.
חרדה חברתית - תסמינים קליניים
חרדה חברתית מאופיינת בסימפטומים קוגניטיביים, פיזיולוגיים, רגשיים והתנהגותיים:
סימפטומים קוגניטיביים
אנשים עם חרדה חברתית מחזיקים באמונות ומחשבות שליליות לגבי עצמם והסביבה. אפשר לחלק אותן לשלושה סוגים:
1. אמונות שליליות לגבי העצמי - "אני טיפש", "אף אחד לא אוהב אותי", "משהו לא בסדר איתי".
2. סטנדרטים גבוהים ומוגזמים לגבי סיטואציות חברתיות - "אני חייב להיות שנון ומצחיק", "אסור שיראו אותי מסמיק או מזיע", "שיחה תמיד צריכה לזרום בחופשיות".
3. אמונות לגבי ההשלכות האפשריות של אי-עמידה בסטנדרטים הגבוהים - "אם אסמיק יחשבו שאני מוזר", "אם תהיה שתיקה בשיחה יחשבו שאני טיפש / לא ירצו להמשיך לדבר איתי".
סימפטומים פיזיולוגיים
אנשים רבים המתמודדים עם חרדה חברתית חווים סימפטומים גופניים בזמן או לקראת התמודדות עם סיטואציה חברתית, כמו דופק מהיר, הסמקה, גמגום, הזעת יתר, צמרמורת, בחילות, סחרחורת, מתח בשרירים, תחושת חנק, קוצר נשימה, גלי חום וקור וכדומה.
סימפטומים רגשיים
חרדה חברתית משפיעה על תחומי חיים רבים, ויכולה לגרום לסובלים ממנה להרגיש שהם לא חווים את החיים במלואם, ושאינם יכולים להגשים את שאיפותיהם המקצועיות והחברתיות. בעקבות זאת יכולות להתעורר תחושות של עצב, דיכאון, בושה, כעס ועוד.
סימפטומים התנהגותיים
המרכיב ההתנהגותי הבולט בהפרעה מאופיין בהימנעות מסיטואציות חברתיות שונות, וכן ב"התנהגויות ביטחון" - דפוסי התנהגות שונים המסייעים להרגיש בטוח יותר בתוך הסיטואציה החברתית, כמו היצמדות לשולי החדר במסיבה, עיסוק מוגזם בטלפון, אי-יצירת קשר עין, ישיבה במקום לא בולט וצדדי בכיתה ועוד. התנהגויות אלו מפחיתות חרדה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך משמרות ומחזקות את ההפרעה.
ניתן לחלק חרדה חברתית לשני תתי סוגים:
חרדה חברתית ייחודית: פחד ממצב או מצבים חברתיים מובחנים ומוגדרים אשר מעוררים חשש מהשפלה, דוגמת פחד במה או אכילה בציבור. אנשים הסובלים מסוג חרדה זה עשויים לתפקד בצורה סבירה במרבית הסיטואציות החברתיות, אך להימנע או לחוות מצוקה רבה בסיטואציה חברתית ספציפית (דוגמת הליכה למסעדה).
חרדה חברתית כללית: פחד משמעותי מפני רוב המצבים החברתיים, המביא להימנעות או למצוקה משמעותית במרבית הסיטואציות הכרוכות באינטראקציות חברתיות (פנייה לזרים ברחוב, השתתפות במפגש חברתי רחב). לעיתים ניתנת במקביל לאבחנה זו גם אבחנה של הפרעת אישיות נמנעת.
חרדה חברתית - שכיחות ההפרעה
חרדה חברתית היא אחת ההפרעות השכיחות, למשל בארה"ב נמצא כי 12% מהאוכלוסיה יסבלו מחרדה חברתית במהלך חייהם. ההפרעה נוטה להופיע בשנות גיל ההתבגרות ושכיחותה יורדת עם העלייה בגיל. עם זאת, בהיעדר טיפול היא עלולה להחמיר ולהפוך לכרונית. היא מלווה פעמים רבות בהפרעות נוספות דוגמת הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת, פוביה, דיכאון או תלות בחומרים ממכרים על מנת להפחית את החרדה ולסייע בהתמודדות (למשל, שתיית אלכוהול לפני מסיבה).
אבחנה ע"פ ה-DSM
אבחנה של חרדה חברתית ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
A. חשש ניכר וממושך ממצבים חברתיים (אחד או יותר) בהם הפרט חשוף לבחינה מצד אחרים. לדוגמה, אינטראקציה חברתית (שיחה, מפגש עם אנשים לא מוכרים), מצב בו האדם נצפה (אכילה או שתייה) או אמור להופיע מול אחרים (לנאום). בילדים, החרדה צריכה להופיע באינטרקציות עם בני קבוצת השווים ולא רק באינטראקציות עם מבוגרים.
B. הפרט פוחד שהוא או היא יציגו סימפטומים של חרדה שיתקבלו באופן שלילי (יושפלו או יובכו, יידחו או יפגעו באחרים).
C. המצבים החברתיים מעוררים לרוב פחד או חרדה. בילדים, הפחד או החרדה יופגנו על ידי בכי, התקפי זעם, קיפאון, הצמדות, התכווצות או אי יכולת לשוחח במצבים חברתיים.
D. קיימת הימנעות ממצבים חברתיים, או התמודדות הכרוכה בפחד רב או בחרדה.
E. הפחד או החרדה לא פרופורציונלים לאיום האמיתי הטמון בסיטואציה החברתית וביחס להקשר הסוציו-תרבותי.
F. הפחד, החרדה או ההימנעות הם עקביים, ונמשכים לרוב 6 חודשים או יותר.
G. הפחד, החרדה או ההימנעות גורמים למצוקה או לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתחומי תפקוד חשובים אחרים.
H. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם כתוצאה מהשפעה פיזיולוגית של שימוש בסמים, בתרופות או עקב מצב רפואי.
I. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם מוסברים טוב יותר על ידי סימפטומים של מצב נפשי אחר, כמו הפרעת פוביה, הפרעת דיס-מורפיה או הפרעה בספקטרום האוטיסטי.
J. במקרה שמצב רפואי אחר נוכח (התקף פרקינסון, השמנת יתר, השחתת המראה עקב כוויה או פציעה), הפחד, החרדה או ההימנעות הינם בברור לא קשורים למצב רפואי זה או מוגזמים.
מהם הגורמים לחרדה חברתית?
גישות שונות הציעו הסברים להיווצרותה של הפרעת חרדה חברתית וכיום נראה כי מדובר בשילוב בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים.
גורמים פסיכו-חברתיים והתנהגותיים: פוביות חברתיות נובעות פעמים רבות מהתנסויות שליליות במצבים חברתיים: אדם הצופה או מתנסה בכישלון והשפלה חברתית (דחייה חברתית, חרם ממושך), משמש מטרה לכעס או ביקורת נוקבת, עלול לפתח פחד מוגבר מסיטואציות דומות.
גורמים קוגניטיביים: הטענה הקוגניטיבית היא כי לבעלי חרדה חברתית ישנן סכמות (מבנים מנטליים הכוללים ידע ועמדות כלפי נושא ומגדירים את האמונות הבסיסיות של האדם ביחס לעצמו ולסביבתו) של סכנה מפני בני אדם אחרים, המביאות לתחושת פגיעות ולדריכות יתר לסימני ביקורתיות וליחס שלילי מצד הסביבה. רגישות מוגברת זו מביאה להתנהגות מעוכבת ומהוססת אשר פוגמת ביכולת לקיים פעולות גומלין.
גורמים ביולוגיים וגנטיים: הגורמים הביולוגיים והגנטיים המעורבים בהיווצרות חרדה חברתית אינם ידועים באופן ודאי, אך ממצאים שונים מצביעים על מעורבות מערכת הדופמין ועל שחרור מוגבר של נוראפינפרין במוח. כמו כן, לבעלי פוביה חברתית יש בדרך כלל קרובי משפחה הסובלים אף הם מההפרעה, אך ייתכן וממצא זה אינו מצביע על רכיב גנטי אלא על למידה סביבתית.
איך מטפלים בחרדה חברתית?
חרדה חברתית עשויה להביא לפגיעה תפקודית משמעותית בתחום החברתי והתעסוקתי, אשר בתורה עלולה להביא להתפתחותן של הפרעות נלוות כגון דיכאון או התמכרות לסוגיה. יחד עם זאת, טיפול הולם עשוי להביא לשיפור תפקודי ניכר ולירידה משמעותית ברמות החרדה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדה חברתית (CBT) נחשב לטיפול יעיל במיוחד בהפרעה, כאשר לעיתים משלבים אותו עם טיפול תרופתי. טיפול CBT בחרדה חברתית כולל עבודה על דפוסי החשיבה הקטסטרופליים ("אם אדבר מול קהל כולם יחשבו שאני טיפש/ה") אשר מכשילים את האדם ומשמרים את מעגל החרדה, תוך שילוב של עבודה התנהגותית וחשיפה הדרגתית לסיטואציות מעוררות חרדה.
מקורות
Aderka, I. M., Hofmann, S. G., Nickerson, A., Hermesh, H., Gilboa-Schechtman, E., & Marom, S. (2012). Functional impairment in social anxiety disorder. Journal of anxiety disorders, 26(3), 393-400
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (DSM-5). American Psychiatric Pub
Barlow, D.H (1988), Anxiety and its disorders: The nature and treatment of anxiety and panic, New York: Guilford
Clark, D. M. (2005). A cognitive perspective on social phobia. The essential handbook of social anxiety for clinicians, 193-218
