חרדת איבון ודפרסונליזציה היא מונח אשר טבע הפסיכיאטר רונלד לאינג, המתארת מצב בו האדם חש כי הוא מרוקן מתוכן ושהוא עשוי להפוך לסוג של חפץ, ללא רגשות או מחשבות משל עצמו, על ידי אנשים אחרים.
כולנו נוטים לעשות דפרסונליזציה לאחרים מפעם לפעם, כלומר לשכוח שמדובר באנשים עם רגשות ומחשבות. על פי הפסיכיאטר הבריטי רונלד לאינג, החרדה מפני דפרסונליזציה עשויה להיות מוקצנת ומעוררת אימה עבור הסובלים מסכיזופרניה.
לאינג תיאר בספרו "האני החצוי" מ-1960 את חוויותיהם של אנשים המאובחנים בידי הממסד הפסיכיאטרי כלוקים בסכיזופרניה או מאובחנים כסכיזואידים. על פי גישתו, אנשים אלו חיים וגדלים בתוך סביבה מטורפת, הנתפסת בעיניהם כחסרת כל הגיון ופשר, ועל כן הם מפתחים "אני שקרי", שהולך ומשתלט בהדרגה על אישיותם.
אחת מהחרדות הללו מכונה חרדת איבון ודפרסונליזציה: מצב שבו חש האדם כי הוא מרוקן מתוכֶן ושהוא עשוי להפוך לסוג של חפץ, ללא רגשות או מחשבות משל עצמו, על ידי אנשים אחרים. כתוצאה מכך, האדם מגן על עצמו על ידי הפיכת עצמו לאבן, ללא קיים, וכך שומר על עצמו מהאפשרות שאדם אחר יעשה לו את זה. בהמשך לכך, מטרת הטיפול היא לפנות לרצון המטופל להיות חופשי מהכלא שגזר על עצמו.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
לאינג, ר. ד. (1978). האני החצוי. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
