חשיפה ממושכת היא שיטה יעילה לטיפול בטראומה הכוללת שחזור של החוויה הטראומטית לפרטיה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הרקע והרציונל של חשיפה ממושכת, ועל מהלך הטיפול.
חשיפה לאירוע טראומטי אחד או יותר אינה קלה לאף אחד, אך אצל חלק מהאנשים, היא תוביל להתפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הכרוכה במצוקה רגשית ופגיעה ניכרת בתפקוד. תסמינים פוסט-טראומטיים כוללים בין היתר פלשבקים וסיוטים אודות האירוע, הימנעות מגירויים המזכירים את האירוע, דריכות ועוררות יתר. זאת לצד תסמינים נלווים שכיחים כחרדה ודיכאון.
לאור התגובה השלילית לחשיפה הראשונה והממשית לאירוע הטראומטי, מפתיע אולי לגלות כי דווקא חשיפה חוזרת אל פרטי האירוע היא בעלת פוטנציאל טיפולי משמעותי, אך יש לכך תמיכה נרחבת במחקר. זאת כמובן כאשר מדובר בחשיפה בתנאים בטוחים ומובנים במסגרת טיפול המיועד לכך. אחת משיטות הטיפול מבוססות החשיפה אשר נחשבת ליעילה ביותר לטיפול בטראומה, היא חשיפה ממושכת, אשר פותחה על-ידי הפסיכולוגית עדנה פואה. השיטה נחשבת ליעילה לטיפול במבוגרים וילדים, בסוגים שונים של אירועים טראומטיים, ובתגובות שונות לטראומה כהפרעת דחק פוסט-טראומטית, חרדה, דיכאון, ועוד.
רקע ורציונל
חשיפה ממושכת מבוססת על תיאוריית העיבוד הרגשי (Emotional processing Theory) לפיה הפרעה פוסט טראומטית נובעת מכשלון בעיבוד הזיכרון הטראומטי, הנובע בתורו ממנגנון ההימנעות. הימנעות מגירויים שונים המזכירים את האירוע הטראומטי (למשל סיטואציות מסוימות, מחשבות, ואנשים הקשורים לאירוע, וכן גירויים נוספים נייטרלים אשר נקשרים אצל האדם לטראומה), היא אחד התסמינים של הפרעה פוסט-טראומטית. על פי התיאוריה, ההימנעות אינה מאפשרת לאדם ללמוד כי הגירויים הללו אינם מהווים סכנה עבורו כפי שחשב, מחזקת את האמונות השליליות ביחס לעצמו ולעולם (דוגמת: "אני לא אוכל להתמודד עם זה" או: "העולם מקום מסוכן"), ובתוך כך משמרת את התסמינים השונים.
על בסיס הבנה זו, מציעה השיטה חשיפה שיטתית ומבוקרת לגורמים מעוררי הדחק הקשורים או מזכירים את הטראומה. החשיפה מכוונת לסייע לאדם להפחית רגשות לא יעילים המתעוררים בתגובה לגירויים השונים, ולפתח תחושת מסוגלות להתמודד עם זיכרונותיו, ובתוך כך, להפחית את ההימנעות. כאמור, מרכיב החשיפה נמצא במחקר כבעל יעילות מובהקת בטיפול בטראומה. לצד חשיפה ממושכת, ישנן שיטות טיפול מבוססות חשיפה וממוקדות טראומה יעילות נוספות, כטיפול בחשיפה לנרטיב, או EMDR. יחד עם זאת, לעתים קיים קושי או חרדה גדולים מדי להתמודדות עם חשיפה. במקרים אלה, רצוי לשקול שיטות יעילות אחרות לטיפול בטראומה.
מהלך הטיפול
מדובר בשיטת טיפול מסוג טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מבוססת פרוטוקול וקצרת מועד. הטיפול נמשך באופן עקרוני בין 8 ל-15 פגישות, בתדירות של 2-1 פגישות בשבוע, ובאורך של 90 דקות למפגש. הוא כולל 4 מרכיבים מרכזיים:
1. לימוד הרפייה באמצעות תרגילי נשימה - תרגילים המתמקדים בנשימה איטית ומרגיעה להפחתת עוררות גופנית כללית. התרגילים נלמדים בתחילת הטיפול ומיועדים לתרגול בבית על בסיס יומי, ולא לשימוש תוך כדי חשיפה.
2. הסבר פסיכו חינוכי – במפגש הראשון והשני ניתנים הסברים על מהלך הטיפול והאופן בו הוא אמור לסייע בהפחתת התסמינים השונים, וכן על תגובות שכיחות לטראומה, ועל האופן בו התסמינים משתמרים בהיעדר טיפול.
3. חשיפה חיה – חשיפה בחיי היום יום לגירויים שונים המזכירים את הטראומה או מעוררים מצוקה. החשיפה נעשית כשיעורי בית באופן עצמאי על ידי המטופל בין פגישה לפגישה. בתחילת הטיפול המטפל והמטופל בונים ומדרגים רשימת מצבים מאיימים, ולאורך הטיפול המטופל נדרש להתנסות בחשיפה אליהם באופן הדרגתי, מהמצב המאיים פחות אל המאיים ביותר.
4. חשיפה בדמיון – חשיפה במהלך הפגישה המתמקדת בזיכרון הטראומטי. חשיפה זו מתרחשת מהפגישה השלישית ועד לסוף הטיפול. במסגרתה המטופל מספר את הטראומה בהווה ובגוף ראשון תוך עצימת עיניים. חשוב כי התיאור יכלול כמה שיותר פרטים על האירוע (התרחשויות, רגשות, מחשבות, תחושות, התנהגויות). בתום החשיפה, מוקדש זמן לעיבוד התחושות הרגשות והמחשבות הקשורים בטראומה. המטפל מסייע למטופל לעגן את תגובותיו בהקשר המקורי של הטראומה, וכן מסייע לו להתמקד במה שלמד מן החשיפה. ככל שמתקדמים בטיפול, המטופלים מצופים להוסיף פרטים על מה שאירע ועל תגובותיהם, תוך התמקדות בחלקים מעוררי המצוקה הגדולה ביותר באירוע.
למעט הפגישות הראשונות השונות מעט במתכונתן, מרבית המפגשים כוללים דיון בהתנסויות המטופל בחשיפה החיה במהלך השבוע, התנסות בחשיפה בדמיון, ועיבוד של החשיפות השונות. הפגישה המלאה מוקלטת, וכן החשיפה בדמיון מוקלטת בנפרד. בין הפגישות, המטופל נדרש להקשיב להקלטות, לתרגל חשיפה חיה ולתעד את התקדמותו וכן לתרגל תרגילי נשימה. בפגישה האחרונה, המטופל נדרש לספר את הזיכרון טראומטי במלואו, ולאחר מכן נעשה עיבוד של חשיפה זו, תוך התמקדות בשינוי חווית החשיפה בדמיון לאורך הטיפול, ובהישגים. כמו-כן, מוקדשת מחשבה לאופן בו ניתן לשמר את ההישגים גם מחוץ לטיפול.
מקורות
להב, י. סולומון, ז. (עורכות) (2020). משחזור לזיכרון: טיפול בטראומה נפשית. רסלינג
פואה, ע., דורון, מ., ידין, א. (2006). חשיפה ממושכת- המדריך לטיפול בהפרעה פוסט טראומטית. הוצאת המרכז לשעת חירום
Foa, E.B., Hembree, E.A. ,Rothbaum, B. (2019).Prolonged exposure therapy for PTSD: Emotional processing of traumatic experiences: Therapist guide, 2nd ed. Oxford University Press
Ford, J. D., & Courtois, Christine A. (Eds.). (2020). Treating complex traumatic stress disorders in adults: Scientific foundations and therapeutic models, 2nd ed. The Guilford Press
