סטנלי, ילד פסיכוטי בן 6 שהגיע לקליניקה של מרגרט מאהלר, היה נע בין מצבים רגשיים בקיצוניות מוחלטת. לעיתים היה אדיש לגמרי לסביבתו ולעיתים היה מתפרץ בבכי ללא שליטה, גם מול גירויים ניטראליים יחסית. התיאוריה הפסיכואנליטית המסורתית ראתה מצבים כאלה כשהשתקעות נרקיסיסטית בעצמי, כלומר, הפניית כל האנרגיה הליבידינלית (האנרגיה הנובעת מהדחפים המיניים של האיד) כלפי פנים. מאהלר ראתה הסבר זה כלא מספק למצבו של סטנלי, והציעה רעיון לפיו התהליך ההתפתחותי של סטנלי נתקע בסביבות גיל 6 חודשים. שלב זה אמור להתאפיין בתחושה של סימביוזה עם האם, אך זו לא התאפשרה בשל תגובה בלתי מותאמת של אמו של סטנלי למצבים בהם הוא בכה בהיסטריה בשל התקפי כאב חמורים כתוצאה מבקע מפשעתי שסבל ממנו. ממקרים אלו ואחרים ילדה מאהלר את הספרציה-אינדיבידואציה, תיאוריה פסיכואנליטית המתארת את מהלך ההתפתחות התקינה והפתולוגית בשלוש השנים הראשונות של החיים.
רקע
מרגרט מאהלר (1897-1985) נולדה בהונגריה כבת שניה להוריה, יהודים מהמעמד הבינוני. היא ואחותה סבלו קשות בגלל ריבים בלתי פוסקים בין הוריה, ומרגרט חשה מרוחקת מאמה וקרובה יותר לאביה, אשר עודד אותה להשקיע בלימודים. באוניברסיטה היא החלה בלימודי היסטוריה, אך במהרה עברה ללימודי רפואה והחלה את ההכשרה הפסיכואנליטית שלה בוינה, תחת פיקוחה של הלן דויטש.
ב-1936 התחתנה מאהלר ושנתיים מאוחר יותר, בשל עליית הנאציזם באירופה, ברח הזוג לארה"ב. מאהלר השתקעה בניו-יורק ושם היא התעמקה בתצפיות על תינוקות וילדים עם הפרעות פסיכוטיות קשות. דרך השוואת ההתפתחות הפתולוגית של ילדים אלו להתפתחות של ילדים נורמליים, היא גיבשה תיאוריה על שלבי ההתפתחות של האדם בשנות חייו הראשונות, אותה כינתה ספרציה-אינדיבידואציה. מאהלר נחשבת להוגה מרכזית הן בזרם פסיכולוגיית האגו והן בזרם יחסי האובייקט. זאת, בשל הדגש ששמה על היכולת של האגו לנטרל את האנרגיה הדחפית, ובשל התמקדותה ביחסים בין התינוק לאם בשנות החיים הראשונות כגורם מכריע בעיצוב האישיות.
גישה תיאורטית
מאהלר ראתה את עצמה קודם כל כפסיכואנליטיקאית, וככזו היתה מחוייבת לתיאוריית ההתפתחות המינית שגיבש פרויד. תרומותיה החשובות ביותר להבנה הפסיכואנליטית של ההתפתחות היו בהרחבתה את שלבי ההתפתחות ב-3 השנים הראשונות לחיים, וכן בהמשגתה את הפסיכוזה בקרב ילדים, כנובעת מגורמים מולדים או מכשלים בחוויה ההורית בינקות.
מאהלר הבחינה בין הלידה הפיזית של התינוק לבין הלידה הפסיכולוגית שלו, המתרחשת לדבריה רק אם הצורך של התינוק להיות אדם אינדיבידואלי זוכות לעידוד בידי האם. היא ראתה את ההתפתחות האישית ואת היכולת לפתח זהות אישית כתהליך מורכב, הדורש תהליכים מקבילים של ספרציה (היפרדות), המוביל את התינוק מהתמזגות לנפרדות ושל אינדיבידואציה (ייחודיות), המוביל אותו לגיבוש הזהות האישית. התהליכים הללו מבוססים על משוב הדדי בין התינוק לבין הדמות המטפלת, והם מאפשרים מעבר ממצב בו התינוק חש שאינו מובחן מהאם, למצב בו קיימת הבחנה ותפיסה של שני אנשים נפרדים, השומרים ביניהם על קשר רגשי רציף.
להרחבה: ספרציה-אינדיבידואציה.
טיפול על פי מאהלר
מאהלר האמינה מאוד בטיפול הפסיכואנליטי ובתיאוריית הדחפים הבסיסית של פרויד, ולפיכך לא חידשה רבות בתחום הפרקטיקה הפסיכואנליטית. עם זאת, היא התמודדה בקליניקה שלה עם הפרעות שעד לזמנה הוגדרו כבלתי ניתנות לטיפול פסיכואנליטי, כגון מצבים אוטיסטיים או פסיכוטיים קשים בקרב ילדים. תיאוריית הספרציה-אינדיבידואציה שהגתה סיפקה הסבר למקורן של הפרעות אלו כ"היתקעות" של הילד מול אתגרים ינקותיים, בגיל שבו הוא אמור להתחיל לפתח את עצמאותו. היא טענה שעבור ילדים אלו, השלב הטיפולי הראשוני והמשמעותי ביותר הוא ליצור עבורם חוויה סימביוטית מתקנת, כלומר, קשר עם אובייקט אנושי אוהב, בדמותו של המטפל. המטפל בעצם מהווה עבור הילד מעין דמות אם תחליפית במטרה להשלים את החסכים שנשארו מהשלבים ההתפתחותיים המוקדמים יותר. בהמשך, עובד המטפל עם הילד באופן אמפטי על פיתוחם של יחסי אובייקט מגוננים אך מותאמים למציאות, ומשלב גם את האם על מנת "לאמן" אותה במיומנויות ההכרחיות לטיפול נכון בילד.
מכתביה המפורסמים של מרגרט מאהלר
On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation \ International Universities Press 1968
The Psychological Birth of the Human Infant \ Basic Books 1975
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Kramer, S. (1994). The influence of Mahler and Kohut on psychoanalytic theory and practice. In: Kramer, S., & Akhtar, S. (Eds.). Mahler and Kohut: Perspectives on
Development, Psychopathology, and Technique (pp. 1-16).
Mahler, M. S. (1968). On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation. New York: International Universities Press.
