החזקה הוא מונח אשר נטבע על-ידי ויניקוט, המתייחס לאופן בו הטיפול הראשוני בתינוק מאפשר התפתחות נפשית תקינה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על חשיבות ההחזקה להתפתחות הנפשית, ועל החזקה בטיפול פסיכואנליטי.
הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט טבע את המונח 'החזקה', אשר מתייחס לאופן בו הטיפול הראשוני של האם (או הדמות המטפלת העיקרית) מאפשר את התפתחותו הנפשית התקינה של התינוק. למעשה, הן החזקתו הפיזית והן החזקתו הרגשית של התינוק, מבוססות על מאמציה של האם לספק את כל צרכיו ולהגן עליו ככל הניתן מפני הפרעות העולם החיצוני אשר אינן מותאמות לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. כלומר, החזקה אימהית טובה דיה על פי ויניקוט היא כזו אשר מספקת את צרכי התינוק כאשר הוא זקוק לכך, אך גם כזו אשר נסוגה כאשר אינו זקוק לה. במובן זה, פונקציית ההחזקה האימהית מספקת לתינוק מרחב פיזי ונפשי מגונן אך מאפשר, אשר מכין את הקרקע לביטוין של מחוות ספונטניות של התינוק, ולגיבושו של עצמי אמיתי אותנטי ושלם. אך ויניקוט לא ראה בהחזקה כנוכחות גורלית עבור התינוק בלבד, אלא גם עבור הילד, המתבגר והאדם הבוגר, וכן כמטאפורה לטיפול הפסיכואנליטי.
חשיבות ההחזקה להתפתחות הנפשית
ניתן להבין כי כמו רבים מרעיונותיו של ויניקוט, גם מונח ההחזקה מדגיש את חשיבותה של הסביבה בה גדל התינוק להתפתחותו הנפשית. במידה והתינוק זוכה לאם טובה דיה, אשר מספקת החזקה המותאמת לצרכיו (גם אם לא מושלמת), הוא מגבש בהדרגה יכולות נפשיות בסיסיות אשר קריטיות להתפתחותו הפסיכולוגית התקינה. זו כוללת בראש ובראשונה הישג התפתחותי אותו ויניקוט כינה – 'סטטוס של יחידה' (Unit Status), או במילים אחרות, התפתחותו של התינוק לאישיות בעלת דפוס אישי ייחודי וקיום פסיכוסומטי ברור. הכוונה היא לגיבושו של 'אני' פסיכולוגי בתוך 'אני' פיזי בעל גבולות ברורים והבחנה בין פנים לחוץ, בין מה שהינו 'אני' לבין 'לא-אני'. כמו כן, שלב ההחזקה של הטיפול האימהי כולל מאורעות מורכבים נוספים בהתפתחות הנפשית, ביניהם פיתוח היכולת לבצע אינטגרציה של כל חלקי הנפש (דחפים, רגשות, פנטזיות ועוד), פיתוח היכולת לשימוש בסמלים, ארגונו של עולם פנימי היוצר בסיס לחלימה והיכולת לקיום יחסי אובייקט בריאים.
מנגד, היעדר החזקה טובה דיה עלול לכלול בין השאר פגיעה בתהליכים ראשוניים של אינטגרציה ובהתבססות תחושת עצמיות ראשונית, וקשור לעיתים בהתפתחותן של הגנות סכיזואידיות ושל עצמי כוזב. במקרים קיצוניים, עלול להיפגע גם בוחן המציאות של האדם. חשוב להדגיש כמובן, כי לא מדובר בפגיעות אשר נוצרות כתוצאה ממעידות נקודתיות בהחזקה, אלא בהיעדר מתמשך של החזקה הורית או של התאמה הורית לצרכי התינוק.
ארבע איכויות ההחזקה לאורך ההתפתחות
החזקה אין פירושה היענות מוחלטת לצרכי התינוק לכל אורך ילדותו, אם כי היענות המותאמת לצרכיו וליכולותיו בשלבי ההתפתחות השונים. בהדרגה, הופכת החזקתה של האם פחות הדוקה, והיא נענית לצרכיו ומשאלותיו של התינוק באופן יותר "נרפה". למשל, כאשר תינוק בן יומו בוכה מרעב, החזקתה של האם תתבטא בהנקה ללא דיחוי, בעוד שהחזקה בגיל מאוחר יותר תתבטא דווקא ביכולתה של האם לסייע לילד הרעב להתאפק במשך מספק דקות, עד שהאוכל יהיה מוכן. ניתן להתייחס ל-4 איכויות נפשיות עיקריות המוענקות לתינוק באמצעות ההחזקה ההורית, ומותאמות לשלבי התפתחותו:
1) החזקה ראשונית – שמירה על מארג הווייתו המתמשכת של התינוק: האיכות הנפשית המוקדמת ביותר אשר מיוצרת בהינתן החזקה טובה דיה, הומשגה על ידי ויניקוט כ'הוויה מתמשכת' (Going on Being). מונח זה מתייחס לתחושת הרציפות והתנועה של חוויית התינוק את עצמו כישות חיה, לפני התפתחותה של תחושת עצמי סובייקטיבי נפרד מהדמות המטפלת. בשלב זה, ההחזקה ההורית מספקת לתינוק מרחב פיזי ונפשי בתוכו הוא יכול להיות מוגן מבלי לדעת כי הוא מוגן. למעשה, הדמות המטפלת מספקת לתינוק סביבה מחזיקה, מהימנה ואמפטית, המגנה עליו מפני הפרעות חיצוניות אשר עלולות לקטוע את החוויה של המשכיות הווייתו. כלומר, הכל נעשה על פי המקצבים הפיזיים והפסיכולוגיים הייחודיים של התינוק – שעות האכלה, זמני הערות והשינה, מידת האינטראקציה עם סביבתו ועוד. החזקה זו מאפשרת לתינוק לגלות את עצמו ואת נטיותיו ההתפתחותיות, לחוות תנועה ספונטנית בעולם ולגבש תחושת בעלות על חוויותיו.
2) החזקה ואחזקה של תחושת ההוויה המתמשכת בתוך יחסים: החזקה זו כוללת סיפוק מרחב, או מצב פסיכולוגי, עבור התינוק, בו הוא יכול לאסוף את כל עצמיותו למקום או לרגע אחד. בתוך כך, מתגבשת היכולת להבחין בין העצמי לבין האחר, ובנפרדות מהדמות המטפלת. איכות זו נותנת מענה על הצורך של התינוק להיות ידוע, על כל חלקיו ופיסותיו, על ידי אדם אחד אחר. להיות ידוע, על פי ויניקוט, פירושו להרגיש שלם, כאשר כל חלקי הנפש נמצאים באינטגרציה.
3) הפנמה של הסביבה המחזיקה: ויניקוט התייחס ליכולות נפשיות אותן מפתח התינוק, כמו 'היכולת להיות לבד', כביטויים לתהליך ההפנמה של היבטים שונים בפונקציית ההחזקה ההורית. בנוכחותה השומרת אך לא מפריעה של הדמות המטפלת, יכול התינוק להתחיל ולבנות את עולמו הפנימי תוך הפנמה של האיכויות המחזיקות, המרגיעות והאוספות של האם. כך, אט-אט בונה לעצמו התינוק סביבה מחזיקה פנימית משלו.
4) החזקה בעמדה הדיכאונית: עבור ויניקוט, העמדה הדיכאונית של מלאני קליין כוללת את יכולתו של התינוק לספק לעצמו החזקה יציבה של מצב רגשי לאורך זמן מסוים. בשלב זה, התינוק הופך מודע להקרבה ולמאמצים שעושה הדמות המטפלת על מנת להעניק לו תחושת החזקה. לכך, נלוות תחושת אשמה, וכן ניסיונות לתקן או להעניק להורה בחזרה. החזקה מיטיבה בשלב התפתחותי זה, תלויה ביכולתה של הדמות המטפלת להבחין בשינוי זה אצל התינוק ולסייע לו להחזיק את רגשותיו, וכן במוכנותה לקבל את מחוותיו. ככל שכן, החזקה בעמדה הדיכאונית תקנה לתינוק חוויה של הישארות אני-עצמי לאורך זמן, גם אל מול חוויות רגשיות משתנות או חדשות.
החזקה בטיפול הפסיכואנליטי
ויניקוט הציע כי בדומה להורה אשר באמצעות ההחזקה יוצר סביבה מותאמת לתינוק, בה יוכל להתפתח, כך גם המטפל מייצר סביבה ויחסים טיפוליים המותאמים לצרכיו הרגשיים של המטופל. ויניקוט האמין כי לעיתים, החזקת המטופל פירושה השהיית טכניקות טיפוליות אחרות כמו פרשנות, שכן אלו עלולות להפריע לביטוי העצמי האמיתי ומחוותיו הספונטניות של המטופל. לראייתו, החזקה כטכניקה טיפולית דורשת מהמטפל משהו פשוט יותר – נוכחות אנושית, מהימנה ואמפטית, אשר תספק למטופל את הסביבה לה הוא זקוק בשלב ההתפתחות הנפשית בו הוא נמצא.
למשל, מטופל עשוי לחוש סיפוק והקלה בפגישה הטיפולית לאחר שסיפר למטפל את כל אשר עבר עליו מאז התראו לאחרונה. ואילו המטפל, אשר לא הציע אף פירוש, עלול להרגיש כי לא נעשתה שום עבודה טיפולית. אך מנקודת מבטו של ויניקוט, ניתן לראות בכך ביטוי לצורך של המטופל במרחב בו יוכל להרגיש מוחזק, אסוף וידוע, על כל חלקיו, על ידי אדם אחד. ויניקוט סבר כי מצבים כאלה אינם דורשים פירוש, אשר עלול להיחוות כדבר מה חודרני או זר, אלא סיפוקה של סביבה מחזיקה.
היבטים שונים של החזקה טיפולית
רגרסיה בטיפול: ויניקוט השתמש ברעיון ההחזקה בהקשר הטיפולי על מנת לתאר סוגיות טיפוליות אשר מופיעות בעיקר אצל מטופלים רגרסיביים הסובלים מעצמי כוזב וזקוקים לעבור תקופה של רגרסיה לתלות במהלך הטיפול. במקרים אלה, לרוב המטופל הופך תלוי במטפל ורואה אותו כאובייקט טוב.
החזקה כייצוג יחסי האובייקט: פסיכואנליטיקאים אחרים (כמו ארנולד מודל וכריסטופר בולאס) הרחיבו את רעיון ההחזקה של ויניקוט גם לטיפול במטופלים עם קווי אישיות נרקיסיסטים, בו פעמים רבות המטפל דווקא חש מיותר עבור המטופל, וההעברה היא שלילית בעיקרה. תפיסה זו למעשה הציעה להבין את אופייה של ההחזקה המתאפשרת בטיפול כהתממשות יחסי האובייקט המוקדמים של המטופל, והציבה אותה כמעין רקע או תפאורה הכרחיים כדי לאפשר עבודה פרשנית.
החזקת המסגרת כמרכיב התרפויטי: תיאורטיקנים נוספים התייחסו להחזקה בטיפול במטופלים עם מבנה אישיות גבולי, והציעו כי על זו להתבטא בהחזקה מהימנה ויציבה של המסגרת הטיפולית, כזו העומדת איתנה בפני התוקפנות המופנת כלפי המטפל באופן אסרטיבי אך לא נקמני. גישה זו רואה בהחזקה הטיפולית במקרים אלה, כגורם התרפויטי המרכזי בטיפול.
מקורות
ויניקוט, ד.ו. (1960). התיאוריה של יחסי הורה-תינוק. בתוך ע. ברמן (עורך), עצמי אמיתי, עצמי כוזב (עמ' 178-198). הוצאת עם עובד בע"מ, תל-אביב.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים, תל-אביב.
Ogden, T. H. (2004). On holding and containing, being and dreaming. The International Journal of Psychoanalysis, 85(6), 1349-1364
Slochower, J. (1991). Variations in the analytic holding environment. The International journal of psycho-analysis, 72(4), 709
