מבחן סטנפורד-בינה הוא מבחן אינטליגנציה אשר נמצא בשימוש מועט כיום בישראל. על בסיסו פותחו מבחני אינטיליגנציה נוספים, כמו וקסלר. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על מרכיבי המבחן ופיתוחו.
מבחן סטנפורד-בינה הוא אחד ממבחני האינטליגנציה הראשונים אשר כיום בישראל המבחן נמצא בשימוש מועט, אך כן מצוי בשימוש עבור הערכת אינטליגנציה לילדים בגיל הרך. המהדורה החמישית של המבחן, אשר יצאה לאור ב-2003, מתאימה לנבדקים החל מגיל שנתיים ועד גיל 85. המבחן נערך במסגרת אבחון פסיכולוגי לצורכי חינוך, השמה, שיקום ועוד.
המבחן מורכב מ-15 מבחנים אשר מייצגים ארבעה תחומים קוגניטיביים: הגיון מילולי, הגיון מופשט או חזותי, הגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר. הפריטים מסודרים על-פי רמת קושי עולה, שני פריטים לכל רמת קושי, כאשר נבדק עובר לרמת הקושי הבאה, רק כאשר ענה נכונה על הרמה הקודמת. המבחן מודד את היכולות הקיימות בעת ביצוע המבחן ולא משקף רמת אינטליגנציה עתידית.
מבחני האינטליגנציה הראשונים עבור ילדים פותחו בצרפת בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סימון. מבחן סטנפורד-בינה נבנה על בסיס פריטי המבחן של בינה, אשר הותאמו לאוכלוסייה האמריקאית על ידי לואיס תרמן מאוניברסיטת סטנפורד בשנת 1916. על בסיס מבחן זה פותח מבחן וקסלר אשר לאורך השנים תפס את מקומו כמבחן למדידת אינטליגנציה.
מקורות
אנסטאוי, א .(1990). מבחנים פסיכולוגים. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה
מועצת הפסיכולוגים (2019). הנחיות לתהליך התמחות בפסיכולוגיה התפתחותית. משרד הבריאות
https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Developmental_Psychology_internship_Guidelines.pdf
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A. (2003). Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, ninth edition. Philadelphia: Lippincott Williams& Willkins
