כאשר רוב האנשים מדברים, חושבים או עוסקים במיניות, הם מתייחסים לפעילות מינית הנחשבת נורמאלית, הכוללת ע"פ רוב יחסי מין הכוללים חדירה ואוננות. עם זאת, קיים מגוון של התנהגויות מיניות לא טיפוסיות. העדפות מיניות לא טיפוסיות שכאלה לא בהכרח יוגדרו כלא נורמאליות או כדורשות טיפול, אלא אם כן האדם העוסק בהן מרגיש צורך לשנותן, או שחוקי החברה בה הוא חי לא סובלים את התנהגותו המינית שלו ורואים בה התנהגות פוגענית. כך, למשל, עשוי אדם לתפוס את משיכתו לילדות צעירות ללגיטימית, בעוד שהחברה בה הוא חי תתנגד להתנהגות זו.
ב-DSM (המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי האמריקאי למחלות נפש) ישנו ניסיון להגדיר סטיות מיניות כהפרעות פסיכו-סקסואליות. זוהי משימה לא פשוטה, ותעיד על כך התנודה בהגדרת האבחנה של סטייה מינית מאז המהדורה הראשונה של ה DSM ב 1952 ועד המהדורה הרביעית והאחרונה שיצאה בשנת 1994.
שינויים בהגדרת הסטייה המינית
במהדורה הראשונה של ה-DSM נכללו סטיות מיניות תחת הכותרת "הפרעות באישיות סוציופתית", והכוונה הייתה לאנשים שלא יכולים להתאים את התנהגותם למסגרת החברה והחוק. במהדורה השנייה מ-1968 מופיעות הסטיות המיניות תחת הכותרת "הפרעות באישיות והפרעות נפשיות אחרות לא פסיכוטיות". במהדורה זו נכללה גם הומוסקסואליות תחת אותה ההגדרה, מה שעורר מחלוקת רבה והשתנה במהדורה שלאחר מכן. תהליך שינוי זה מדגים עד כמה ההגדרה של מיניות כמופרעת משקפת את הערכים של התרבות השלטת. המהדורה השלישית (1980) הכניסה את הסטיות המיניות תחת הכותרת "הפרעות פסיכו-סקסואליות".
ב- DSM IV מופיעות הסטיות המיניות תחת השם "פראפיליות" (Paraphilias). המשמעות של השם, הלקוח מיוונית, הינה "ליד האהבה". הפרעות אלא מאופיינות בדחף מיני יוצא דופן, פנטזיות מיניות ועוררות מינית המקושרים לגירויים המוגדרים כלא נורמטיביים. העוררות המינית עלולה להביא למחשבות לא רצויות ולהתנהגות הנחשבת סוטה, וכך לשבש את ההתנהלות התקינה של החיים. בחלק מהמקרים אף נגרמת פגיעה לעצמי או לאחרים. לשם אבחנה של הסטייה המינית כהפרעה היא צריכה להיות נוכחת במשך שישה חודשים לפחות, לגרום למצוקה אישית ולהפריע לתפקוד היומיומי. במקרים מסוימים הפראפילייה כוללת פעילויות בלתי חוקיות, כמו למשל פדופיליה, הפרעה המאופיינת בדחף מיני חזק כלפי ילדים וילדות.
תשוקות מיניות נוספות הנחשבות לסטיות הן אקסהיביציוניזם, וויריזם, פטישיזם, פטישיזם טרנסוויסטי, סדיזם / מזוכיזם, פרוטוריזם. כמו כן, מוגדרות ב-DSM "סטיות שלא סווגו באופן אחר" (Not Otherwise Specified) כזואופיליה (התגרות מינית ע"י חיות), נקרופיליה (התגרות מינית במגע עם גופות. הפרעה הנחשבת לעמוקה ובמרבית המקרים קשורה לפסיכוזה), אורופיליה (התגרות משתן).
טיפול בסטיות מיניות
אחת הבעיות המרכזיות בטיפול היא עצם הרצון של האדם לשינוי במצבו: מאחר ומקור האבחנה הקלינית הוא המקור להנאה מינית, מתקשים רבים לבחור באפשרות של שינוי. יש לזכור שהגדרה של הנאה מינית כסוטה אכן מושפעת מאמות מידה חברתיות- תרבותיות, ולכן יש לבדוק את עוצמת ההפרעה, אם קיימת, והאם נגרמים נזק לסביבה, סבל אישי או ירידה בתפקוד בעקבותיה. כך, למשל, עשוי אדם הנהנה ממזוכיזם למצוא פרטנרים מיניים בעלי נטיות סדיסטיות ולא לחוות מצוקה או תסכול מהעדפתו המינית.
במקרים בהם ישנה פגיעה סביביתית או נפשית בעקבות הסטייה המינית ניתן להיעזר בטיפול תרופתי ופסיכותרפיה, או בשילוב שלהם.
טיפול פסיכותרפי הוא הטיפול המקובל בפראפיליות. למטופל ניתנת הזדמנות להבין את נסיבות חייו ואת הדינמיקה ההתפתחותית אשר הובילה אותו להנאה מינית הנחשבת סוטה, ועלולה להפריע לו או לסביבתו. הטיפול מעודד את האדם להיות ער למצבים בחיי היום יום בהם עולה הדחף המיני, ועולה קושי בשליטה בדחף. הטיפול יכול לעזור בשיקום ההערכה העצמית ומציאת דרכים חלופיות, מקובלות יותר, להגיע לסיפוק מיני. תוספת של טיפול קבוצתי יכולה אף היא לעזור בטיפול בחלק מהפראפיליות.
טיפול תרופתי נועד לעזור בהפגת החרדה או הדיכאון הנלווים לעיתים לפראפיליה. יש ניסיון להשתמש בטיפול בסמים אנטי-אנדרוגנים על מנת להפחית את הדחף המיני, בהפרעות בהן מעורבת פעילות מינית או פנטזיה מינית בצורה מוגזמת (המעסיקה את האדם בצורה כפייתית).
שיטות התנהגותיות להכחדת הדחף כוללות צימוד של הדחף המיני עם גירוי דוחה, כמו למשל שוק חשמלי או ריח רע. הקישור השלילי יכול לדכא את הדחף.
