ב.פ. סקינר הוא החוקר שזיהה את תופעת ההתניה האופרנטית ונחשב לאחד ממובילי הזרם ההתנהגותי בפסיכולוגיה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על הרקע של סקינר, גישתו התיאורטית ויישומים מעשיים.
בורהוס פרדריק (ב.פ) סקינר, הוא חוקר מרכזי בזרם הפסיכולוגיה ההתנהגותית. סקינר פורסם בעיקר בזכות תרומתו האדירה בתחום, כאשר זיהה את תופעת ההתניה האופרנטית, באמצעות סדרת ניסויים אשר הוכיחו כי ניתן ללמד בעלי חיים התנהגויות חדשות, באמצעות מתן חיזוקים על תגובות התנהגותיות רצויות.
לזיהוי תופעה זו הייתה משמעות גדולה בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, שכן ההבנה כיצד ניתן להגביר התנהגויות מסוימות באמצעות חיזוקים, ולצמצם התנהגויות אחרות באמצעות מה שכינה ״עונשים״, עומדת בבסיס מה שהתפתח מאוחר יותר לטכניקות של טיפולים התנהגותיים.
רקע
בורהוס פרדריק סקינר (1904-1990) נולד בפנסילבניה, ארה"ב. הוא גדל להורים שמרנים, אנשי עבודה ודתיים אדוקים, אשר העריכו למידה ומשמעת וחינכו את ילדיהם בהתאם. כבר כילד נהנה סקינר משני תחביבים אשר לאחר מכן סייעו לו רבות במחקריו העתידיים - בניית מכשירים ואילוף חיות. את התואר הראשון שלו הוא עשה בספרות, ובסיומו שב לבית הוריו, הסתגר בעליית הגג וכתב במשך שנה וחצי סיפורים ליריים. ב-1928 הכריז על עצמו ככישלון ספרותי והחליט לשנות כיוון לתחום הפסיכולוגיה.
אל התחום הוא נכנס כאשר התקבל ללימודי תואר שני באוניברסיטה היוקרתית של הרווארד ואת הדוקטורט קיבל תוך 3 שנים, כשהוא בן 27 בלבד. במהלך לימודיו גילה התלהבות רבה מכתביהם של איוואן פאבלוב, הפיזיולוג הרוסי שגילה במחקריו הקלאסיים את חוקי ההתניה הקלאסית, ושל ג'ון ווטסון, הפסיכולוג האמריקאי שהוכתר ברבות השנים ל"אבי הזרם הביהביוריסטי".
סקינר החל להעלות במוחו רעיון אשר בזמנו היה נראה מופרך למדי: אם ניתן לעצב רפלקסים של חיה על פי חוקי התניה בסיסיים, כפי שעשה פאבלוב, מדוע שלא ניתן יהיה לעצב את כל התנהגותה של החיה? לשם כך הוא בנה במו ידיו מספר תיבות, אשר בשלב מאוחר יותר נודעו על פי כל כ"תיבות סקינר". אל תיבות אלו הכניס סקינר חולדות, ובאמצעות תגמולים של מזון הצליח ללמד אותן ללחוץ על דוושה. בכך פיתח את העקרונות הבסיסיים של ההתניה האופרנטית שהיא התניה של התנהגות המכוונת למטרה. עקרונות אלו היו בעלי חשיבות הן ברמה התיאורטית והן ברמה היישומית, כבסיס לצמיחתן של תיאוריות טיפוליות התנהגותיות.
גישה תיאורטית
גישתו של סקינר בנוגע למדע הפסיכולוגיה היתה חד משמעית: על החוקרים לעסוק אך ורק בעובדות ובהתנהגויות הניתנות לתצפית ישירה, מהימנה ואובייקטיבית. לפיו, כל הנוגע לרגשות, חוויות, מחשבות או כל תופעה אשר אינה ניתנת למדידה, אינה מעניינה של הפסיכולוגיה. כחלק מגישה זו, הוא דחה את ההנחות לפיהן בני האדם הם יצורים אוטונומיים ובעלי רצון חופשי וטען כי מקורה של כל התנהגות היא בהיסטוריה סביבתית של גירויים וחיזוקים.
סקינר השתמש במינוח ״קופסה שחורה״ כדי לתאר את כל אותם דברים אשר לא ניתן למדוד – בהם אישיות, מחשבות, רגשות, רצונות – ולכן לגישתו, לא ניתן לדעת עליהם דבר. כמו כן, הוא הניח כי כל על כל מדע להתקדם מן הפשוט אל המסובך, ולכן הניח כי יש ללמוד את התנהגותם של היצורים המפותחים פחות, בעלי החיים, לפני שניגשים ללמוד את האדם. לפיכך, הוא ערך את מחקריו על בעלי חיים בודדים, ומתוך התנהגותם ביקש ללמוד על התנהגות המין כולו.
התניה קלאסית ואופרנטית
בהתייחסותו להתניה האופרנטית, סקינר יצר הבחנה ברורה בינה ובין ההתניה הקלאסית. בעוד האחרונה מערבת תגובה אוטומטית לגירויים חיצוניים, שכן היא קשורה ברפלקסים עצביים, לא כך לגבי ההתניה האופרנטית שהיא במהותה נרכשת.
מבשריה של ההתניה הקלאסית היו פאבלוב ברוסיה ו-ווטסון בארה"ב, אשר באמצעות הניסויים שביצעו זיהו את האופן בו ניתן ללמד בני אדם ובעלי חיים לייצר תגובות בלתי רצוניות לגירויים ניטראליים. זאת, על ידי הצמדת הגירוי הניטרלי לגירויים אשר יוצרים באופן אוטומטי תגובות אלו מלכתחילה. למשל, בניסוי המפורסם שלו עם כלבים במעבדתו, צלצל פאבלוב בפעמון בכל פעם שהיה מביא לכלבים את האוכל, וכך גרם להם להגיב באמצעות ריור לצליל הפעמון בלבד, גם ללא האוכל שהגיע בעקבותיו.
סקינר פיתח ושכלל את רעיונותיהם של אלו, וכן את חוק התוצאה של אדוארד ת'ורנדייק, בכך שהגדיר את כללי ההתניה האופרנטית, המתארים את האופנים השונים שבהם לומד בעל החיים להגיב על מנת להשיג את מבוקשו.
האופרציה הניסויית הבסיסית של סקינר כללה שימוש בתיבה מעץ אותה בנה במו ידיו, אשר זכתה לכינוי תיבת סקינר. לתיבה זו הוכנסה חולדה, אשר ניתן לה להסתובב בכלוב באופן חופשי. בכל פעם שהיתה החולדה לוחצת באקראי על הדוושה, היה סקינר מתגמל אותה במזון. כך, לאחר מספר שנים, למדה החולדה ללחוץ על הדוושה כדי להשיג את מבוקשה, ובעצם יצרה קשר בין התנהגותה לבין התוצאה הצפויה בעקבות המעשה - קבלת המזון.
סקינר המשיך ולמד כי באמצעות חיזוקים חיוביים (מתן דבר מה חיובי) ניתן להגביר את ההתנהגות של החיה ואילו עונשים (מכות חשמל, רעשים חזקים ומבהילים) ילמדו את החיה להפחית את ההתנהגות או להימנע מביצועה לחלוטין. מושג נוסף אותו הגדיר היה חיזוק שלילי, שהינו מתן גירוי אשר ביצוע התגובה גורם להפסקתו והוא מגביר את שכיחותה של ההתנהגות. באופן הזה המשיכו הוא ותלמידיו ללמד בעלי חיים התנהגויות שלא היו ברפרטואר המקורי שלהם, כגון עכבר המרים מטבע באמצעות פיו ומטילו בתוך קופסת חיסכון, או חזיר ששואב אבק מהרצפה.
יישומים מעשיים
לאור הבנותיו על האופן בו מתעצבות התנהגויות בתגובה לגירויים וחוויות חיצוניות של החיה, והאופן בו תהליך זה מוכלל על בני אדם, טען סקינר כי רצון חופשי הוא מונח שגוי מיסודו. אף שהדבר עשוי להישמע דטרמיניסטי או פסימי ביחס לטבע האדם, לא זו הייתה כוונתו. כראייה לכך, ברומן מדע בדיוני שחיבר, תיאר כיצד ניתן לבנות חברה אוטופית – על ידי כללי התגמול של תהליך ההתניה האופרנטית. הספר עסק בקהילה אותה מנהיגים ביהביוריסטים שוחרי טוב, השולטים בנתיניהם דרך חיזוקים חיוביים של קוביות סוכר וסרטי-פרס כחולים. באמצעות הקניית התנהגות נכונה, לומדים האזרחים בחברה זו לפעול בהגיון ולהתעלם מרגשות שליליים כגון כעס, תוקפנות ואומללות.
על אף הפנטזיות החיוביות, רעיונותיו של סקינר והאידיאולוגיה אשר עמדה מאחוריהם עוררו התנגדות רבה בקרב הקהילה הפסיכולוגית ובכלל. רבים טענו כלפיו כי עקרונות השליטה שהגדיר מקדמים תפיסה בלתי אנושית, וכי הדבר תופס את בני האדם כרובוטים חסרי תוכן, ואף כינו את אחד מספריו "ספר על אילוף בני אדם באמצעות שיטות לאילוף כלבים".
עם זאת, למרות הביקורות וההתקפות, המשיכו המושגים ההתנהגותיים שהגדיר סקינר לחלחל, והיוו קרקע פוריה הן להמשך מחקר בתחום ההתנהגותי והן כבסיס לשיטות טיפול התנהגותיות, דוגמת כלכלת אסימונים. לכן, למרות שהגותו נתפסה לעיתים גם כשנויה במחלוקת, עד היום, נחשב ב. פ. סקינר לאחד הפסיכולוגים המשפיעים והחשובים ביותר במאה העשרים.
מקורות
אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., ונוימן, מ. (1995). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. אוניברסיטת תל-אביב: פפירוס.
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ברמן, ע. וכספי-יבין, י. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 10: תיאוריות על האישיות). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
סלייטר ל. (2004). לפתוח את התיבה של סקינר. תל-אביב: אריה ניר.
ראובינוף, ר., ברקוביץ, ח., ואופנהיימר, א. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 4: למידה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
