עצמי אידיאלי הינו מונח שהגה הפסיכולוג והתיאורטיקן הפנומנולוגי קרל רוג'רס, על מנת לתאר את האופן שבו האדם היה רוצה לראות את עצמו, לרוב בהתאמה לציפיות הסביבה ממנו. העצמי האידיאלי נוצר מתוך קבלה של הערכה מותנית מהסביבה, כלומר, מצב שבו חיבתם של ההורים מותנית בהגשמה של הילד את הציפיות שלהם. ילד שרוב ההערכה שקיבל לאורך התפתחותו היתה הערכה מותנית, יפתח לעצמו עצמי אידיאלי הרחוק מהעצמי האמיתי שלו. על פי רוג'רס, תחושת הערך העצמי של האדם קטנה ככל שגדל הפער בין העצמי האמיתי לעצמי האידיאלי.
ביבליוגרפיה
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Rogers, C. R. (1951). Client-Centered Therapy: Its Current Practice, Implications, and Theory. Boston, Mass.: Houghton Mifflin Co.
