הפסיכואנליזה היא תיאוריית האישיות אותה פיתח פרויד בסוף המאה ה-19. התיאוריה כוללת מודלים שונים של הנפש והיא הבסיס לשיטת הטיפול הפסיכואנליטית. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על התפתחות הפסיכואליזה, על עקרונות היסוד שלה ועל הטיפול הפסיכואנליטי.
פסיכואנליזה היא תיאוריית אישיות, תחום מחקר ושיטה טיפולית אשר השתנתה והתרחבה לאורך השנים. זיגמונד פרויד פיתח את התיאוריה הפסיכואנליטית לפני כמאה שנים, ומתוך התיאוריה, את טכניקת הטיפול האנליטי. הפסיכואנליזה, לפי פרויד, משמשת להבנה וטיפול של סימפטומים ובעיות נפשיות, באמצעות חשיפת תהליכים לא מודעים.
התפתחות הפסיכואנליזה
בסוף המאה ה-19, פרויד, יחד עם עמיתו יוזף ברויר, פיתחו את טכניקת הטיפול בשיחה כתוצאה מעבודתם המשותפת על המקרה של אנה או (ברטה פאפנהיים). כמו במקרה של אנה או, פרויד טיפל במקרים רבים של "היסטריה" והגיע למסקנה כי מקור ההיסטריה הוא רגשות וזיכרונות מאיימים אשר הודחקו אך המשיכו להפעיל על הנפש לחץ שהתבטא בסימפטומים פיזיולוגיים ורגשיים.
תחילה, השתמש פרויד בהיפנוזה כדי לשחזר חוויות מודחקות, אך הוא שם לב כי החומר המודחק נשכח שוב לאחר ההיפנוזה. מכאן נבעה הבנתו כי העלאת החומר המודחק למודעות היא המרפא המרכזי, וכי יש לעשות זאת באופן אשר יאפשר למטופל לחוות ולזכור את החומר המודחק. לכן, הוא פיתח טכניקה טיפולית המתבססת על רעיונות הקליניים.
הגישה הפסיכואנליטית של פרויד כוללת מושגים כמו תסביך אדיפוס, מנגנוני הגנה, לא מודע ועוד. בבסיסה, תורת הפסיכואנליזה מדגישה את השפעת הלא מודע על ההתנהגות והחשיבה, והטיפול הפסיכואנליטי כולל ניתוח חלומות, אסוציאציות חופשיות ופרשנות של תהליכי העברה והעברה נגדית. אמנם טיפול פסיכואנליטי "קלאסי" אינו נפוץ היום כפי שהיה בעבר, אך עדיין אלמנטים פסיכואנליטיים רבים משולבים בטיפולים פסיכותרפיים שונים.
עקרונות היסוד של הפסיכואנליזה
הפסיכואנליזה מתבססת על מודלים שונים של פרויד, אשר באו לתאר את הנפש ואת התפתחותה בשלבי הילדות המוקדמים. בהתבסס על התיאוריות והמושגים הללו, פיתח פרויד את הפסיכואנליזה. העקרונות המרכזיים של הפסיכואנליזה הם:
• הלא מודע – בהתבסס על המודל הטופוגרפי של הנפש, פרויד טען כי הרבה מהתנהגותנו ומחשבותינו נובעים מתכנים לא מודעים. הלא מודע כולל רגשות, זיכרונות ודחפים שאינם נגישים לנו באופן ישיר, אך משפיעים על התנהגותנו ועל חיינו הרגשיים.
• העברה והעברה נגדית – במהלך הטיפול הפסיכואנליטי, המטופל יכול להעביר רגשות, ציפיות ודינמיקות מהעבר שלו אל המטפל. תופעה הזו נקראת העברה, והיא נחשבת לחלק חשוב בתהליך הטיפולי, כי היא מאפשרת שחזור של תבניות רגשיות שנוצרו בזמני ילדות, ועבודה והתייחסות אליהן ב"זמן אמת". בהתאם, גם המטפל צפוי לשחזר דינמיקות בטיפול, כך שתהליכי העברה נגדית עשויים לאפשר למטפלים להבין את המתרחש עליהם ועל מטופליהם דרך פריזמה זו.
• מנגנוני הגנה – תהליכים הגנתיים הם מנגנונים שהלא מודע משתמש בהם כדי להגן על העצמי מפני כאב נפשי או תכנים לא נוחים. יש למנגנונים לא מודעים אלה ערך והם מאפשרים להמשיך לתפקד ולהתקיים ללא התפרקות, אך במהלך הטיפול הפסיכואנליטי, אט אט מנגנונים אלו צפויים להשתחרר.
• מרכיבי הנפש – לפי המודל הסטרוקטורלי, פרויד הציע את חלוקתה של הנפש ל-3 מרכיבים עיקריים: האיד (הדחפים הבסיסיים והלא מודעים), האגו (החלק הרציונלי שמבצע התאמות בין הדחפים לבין מציאות), והסופר-אגו (המערכת המוסרית והערכית הפנימית, הנקבעת כתוצאה ממפגש עם העולם החיצון והנורמות התרבותיות). הבנת מרכיבי הנפש והכוחות הפועלים על הנפש, מאפשרת הבנה מעמיקה יותר של התכנים הלא מודעים המובילים למצוקה נפשית.
• קונפליקט פנימי – הפסיכואנליזה מתמקדת בקונפליקטים פנימיים הנובעים מהתנגשות בין דחפים לא מודעים, צרכים אישיים ודרישות חברתיות. הבנת הקונפליקטים הללו נחשבת למפתח לפתרון בעיות רגשיות וסימפטומים של מצוקה נפשית.
• חלומות – פרויד ראה בחלומות גישה לתכנים הלא מודעים של הנפש. לפיו, חלומות הם ביטוי סמלי של דחפים ורצונות לא מודעים. לכן, ניתוח ופרשנות של חלומות מהווים חלק משמעותי בתיאוריה הפסיכואנליטית.
• תהליך העמקה – פסיכואנליזה נוטה לחקור את עולמו הפנימי של המטופל לעומק ולמשך זמן ממושך, במטרה להבין את המקורות האמיתיים של קונפליקטים ובעיות רגשיות. פרויד דימה את הטיפול הפסיכואנליטי לעבודה ארכיאולוגית, ואת ההתנהגות והסימפטומים לקצה הקרחון.
ביקורת והתפתחות הפסיכואנליזה
הפסיכואנליזה השפיעה רבות על תחומים שונים, ולמרות שפרויד עצמו ערך שינויים רבים בתיאוריה שלו, רבים מתלמידיו פיתחו רעיונות ותיאוריות שהתפתחו לאסכולות פסיכואנליטיות שונות. לדוגמה, ביתו אנה פרויד עמדה בראש פסיכולוגיית האגו, וכן פיתוחים רבים ומגוונים עם השנים החל מ גישת יחסי האובייקט והפסיכולוגיה ההתייחסותית, ועד טיפולים דינמיים קצרי מועד וטיפולים בהפרעות ספציפיות באמצעות גישות פסיכואנליטיות.
למרות ביקורות על חוסר המדעיות של התיאוריה, הפסיכואנליזה עדיין משפיעה על תחומים רבים בפסיכולוגיה ובתרבות, ומושגים רבים מתוך תיאוריה זו (כמו למשל איד, אגו, לא מודע ועוד) הפכו שגורים בחיי היום יום, באמנות ובתרבות.
מהו טיפול פסיכואנליטי?
הפסיכואנליזה מכוונת להקלת סבלו של המטופל על ידי חשיפת תכנים בלתי מודעים העומדים בבסיס המצוקה והקונפליקט. היחסים בין המטפל למטופל משמעותיים להבנת עולמו של המטופל, ודגש רב מושם על הרגשות שמפתח המטופל כלפי המטפל.
הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי הוא טיפול אינטנסיבי הנמשך שנים וכולל 3-6 מפגשים שבועיים. במהלך המפגשים, המטופל שוכב על ספה, והמטפל יושב מאחוריו בעמדה "אובייקטיבית" ומרוחקת. המטפל משתמש בטיפול בטכניקות כמו פירוש חלומות ואסוציאציות חופשיות, אשר נועדו לחשוף את הקונפליקטים הלא מודעים של המטופל. לאורך השנים, חלו שינויים רבים בטכניקה הטיפולית, והמסגרת האנליטית הפכה פחות נוקשה.
מקורות
Hothersall, D. (2004). History of Psychology. New York: McGraw-Hill
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
