פארפיליה או פרוורסיה היא חוויה של עוררות מינית אינטנסיבית כלפי אובייקטים, מצבים, פנטזיות, התנהגויות או דמויות חריגות. כיום, אין הסכמה מדעית לגבי גבול מדויק כלשהו בין תחומי עניין מיניים חריגים לבין תחומי עניין פראפיליים, אך באופן כללי חריגות מתייחסת ל-4 קטגוריות מרכזיות: (1) עוררות מינית כלפי חפצים לא אנושיים; (2) עוררות מינית כלפי ילדים; (3) עוררות מינית המלווה בכפייה כלפי בן או בת זוג שאינם נותנים את הסכמתם לאקט מיני; (4) עוררות מינית הנובעת מהסבת סבל או השפלה לעצמך או לבן הזוג שלך.
ה-DSM5 קובע שפאפיליות אינן דורשות או מצדיקות טיפול בפני עצמן, אלא רק במצב של הפרעה. כלומר, ישנו צורך בטיפול רק כאשר הפאראפיליה מסבה לאדם מצוקה או כאשר היא כרוכה בפגיעה בשלמותו של האדם, או בשלמותם של אחרים.
בתחילת דרכה של הפסיכואנליזה, הפרוורסיה הובנה על-ידי זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בעיקר כביטוי לקיבעון ליבידינלי-התפתחותי של הדחף בשלבים הפרה-גניטליים. כלומר, פרויד הניח כי מיניות היא אחד הכוחות המשמעותיים המניעים אותנו ומשפיעים על אישיותנו, ולטענתו מיניות בוגרת ובריאה היא מיניות גניטלית. כלומר, מיניות המבוססת על הנאה מקיום יחסי מין מלאים בין שני בוגרים הטרוסקסואלים. אמנם, פרויד זיהה כי מרבית האנשים נהנים גם ממגעים מיניים שאינם מגעים גניטליים טהורים (כמו למשל נשיקה או מין אוראלי), ולכן טען כי לא מדובר בפרוורסיה כל עוד האדם יכול לשאוב הנאה וסיפוק מקיום יחסים גניטיליים מלאים, לצד ההנאה מאקטים מיניים אחרים.
בהמשך, עם פיתוח המודל הסטרוקטורלי, פרויד הדגיש את הקונפליקט שעשוי להיווצר בין הדחף לבין חרדת סירוס, אשר במקרים קשים במיוחד עלול להוביל להתפתחות פרוורסיה עקב קיבעון בשלב הפאלי-אדיפלי. מאוחר יותר, הוא גם הציע את הרעיון כי פרוורסיה קשורה בפיצול או קרע באני. כלומר במקום להבין את הפרוורסיה כאופנות פתולוגית במיוחד של הדחקה, הוא עבר להבינה כאופנות של הכחשת המציאות מתוך פיצולה.
לעומת הבנותיו של פרויד, דרך פרדיגמת יחסי האובייקט, פרוורסיה נתפסת כתוצר של כשל מוקדם בהתפתחות העצמי של האדם. כך, ההתארגנות הפרברטית נועדה להתגונן ולשמור על האדם מפני איום של הצפה, הכחדה והתפרקות (פסיכוטית), כמו גם על מנת לחפש תיקון וריפוי.
ביבליוגרפיה
אישיות: תיאוריה ומחקר/ ביטמן ואחרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992
אשל, ע. (2004). פנתאוס ולא אדיפוס: מחשבות על פרברסיה, הישרדות והתקיימות טיפולית. שיחות, כרך י"ח, חוברת 2.
