פרפיליה (בעבר: פרוורסיה או סטייה מינית) היא דפוס עז ומתמשך של עוררות מינית כלפי אובייקטים, מצבים, פעילויות או דמויות החורגים ממה שנחשב לנורמטיבי. המונח משמש כיום בעיקר בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה הקלינית. המונח "פרוורסיה" נותר בשימוש בעיקר בשיח הפסיכואנליטי.
מדריכי האבחנה העכשוויים מבחינים בין פרפיליה, שהיא עניין מיני חריג שאינו בהכרח פתולוגי, לבין הפרעה פרפילית. הפרעה פרפילית מאובחנת רק כאשר העניין גורם לאדם מצוקה או פגיעה בתפקוד, או כאשר הוא כרוך בפגיעה באחרים.
מה מקור המושג פרפיליה?
המונח "פרפיליה" מורכב משתי מילים ביוונית: "פרא", שפירושה "לצד" או "מחוץ ל", ו"פיליה", שפירושה "אהבה". המונח הגרמני Paraphilie נטבע בראשית המאה ה-20 על-ידי האתנולוג האוסטרי פרידריך זלומון קראוס. הוא נכנס לשימוש רחב יותר בשנות ה-20 בזכות כתביו של הפסיכואנליטיקאי וילהלם שטקל.
המונח "פרוורסיה" נגזר מהפועל הלטיני pervertere, שפירושו "להפוך" או "להטות מן הדרך". בסוף המאה ה-19 החלו פסיכיאטרים לסווג דפוסי מיניות חריגים בשפה רפואית-תיאורית, במקום המונחים המשפטיים והדתיים שהיו נהוגים עד אז. עם זאת, המונח שמר על מטען מוסרי ושיפוטי. עד 1973 נכללה בו גם הומוסקסואליות, שסווגה ב-DSM כסטייה מינית.
במהדורות הראשונות של ה-DSM (1952 ו-1968) נעשה שימוש במונח "סטיות מיניות". המונח "פרפיליה" הוכנס ל-DSM-III בשנת 1980 כחלופה ניטרלית יותר. מאז הוא המונח המקובל בספרות הקלינית, אף שיש הטוענים שגם הוא אינו נקי מסטיגמה.
מהי פרפיליה לפי ה-DSM-5-TR?
ההגדרה של פרפיליה רחבה במכוון, ותיאורטית יכולה לכלול עשרות סוגים שונים של עניין מיני חריג. המדריך מפרט רק את אלה שהם השכיחים ביותר בקליניקה או בעלי משמעות משפטית. החידוש המרכזי של ה-DSM-5 היה ההבחנה בין פרפיליה להפרעה פרפילית: פרפיליה היא תנאי הכרחי לאבחנה של הפרעה פרפילית, אך אינה תנאי מספיק, ואינה מצדיקה כשלעצמה התערבות קלינית.
הפרעה פרפילית מוגדרת כפרפיליה הגורמת כעת לאדם מצוקה או פגיעה בתפקוד, או שסיפוקה כרוך בפגיעה באחרים או בסיכון לפגיעה בהם. ברוב ההפרעות הפרפיליות נדרשים לאבחון שני תנאים:
1) עוררות מינית חוזרת ועזה לאורך שישה חודשים לפחות, המתבטאת בפנטזיות, בדחפים או בהתנהגויות.
2) האדם פעל לפי הדחפים מול אדם שלא נתן את הסכמתו, או שהם גורמים לו מצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בתחומים חשובים אחרים.
הקריטריונים משתנים מעט בין ההפרעות: במזוכיזם, בפטישיזם ובטרנסווסטיזם נדרשת מצוקה או פגיעה בתפקוד בלבד; בפדופיליה נוסף קריטריון של גיל: האדם בן 16 לפחות ומבוגר בחמש שנים לפחות מהילד.
אילו הפרעות פרפיליות קיימות?
ה-DSM-5-TR מונה שמונה הפרעות פרפיליות. חמש מהן מתייחסות לסוג הפעילות: מציצנות (וואיריזם), ראוותנות (אקסהיביציוניזם), חיכוך (פרוטריזם), מזוכיזם מיני וסדיזם מיני. שלוש מתייחסות למושא העוררות: פדופיליה, פטישיזם וטרנסווסטיזם. בנוסף, קיימות אבחנות של הפרעה פרפילית "אחרת מוגדרת" ו"לא מוגדרת", עבור דפוסים שאינם נכללים ברשימה.
ה-ICD-11, שנכנס לתוקף ב-2022, נוקט גישה מצמצמת יותר. הוא מונה חמש הפרעות פרפיליות מוגדרות: ראוותנות, מציצנות, פדופיליה, סדיזם מיני כופה וחיכוך. לצידן הוא כולל קטגוריה של הפרעה פרפילית אחרת המערבת אנשים שאינם נותנים הסכמה, וקטגוריה של הפרעה פרפילית המערבת התנהגות יחידנית או בני זוג נותני הסכמה.
ההבדל המרכזי בין שני המדריכים נוגע להתנהגויות בהסכמה. ה-ICD-11 ביטל את הפטישיזם, הטרנסווסטיזם הפטישיסטי והסדו-מזוכיזם כקטגוריות אבחוניות נפרדות. דפוסי עוררות שאינם מערבים אחרים שלא הסכימו יאובחנו בו רק כאשר הם כרוכים במצוקה ניכרת, שאינה נובעת רק מדחייה חברתית או מחשש ממנה, או בסיכון ממשי לפציעה או מוות. גם ה-DSM-5-TR אינו רואה בדפוסים אלה הפרעה כשאין מצוקה או פגיעה בתפקוד, אך הוא ממשיך למנות אותם בשמם.
איך הבין פרויד את הפרוורסיה?
בחיבורו "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות" (1905) הבחין זיגמונד פרויד בין סטיות במושא המיני לבין סטיות במטרה המינית. את האחרונות הגדיר כפעילויות מיניות שחורגות מהאזורים הגופניים המיועדים לאיחוד המיני, או שנעצרות במטרות מיניות מקדימות במקום להמשיך הלאה. לטענתו, נטיות כאלה קיימות במידה מסוימת אצל כל אדם. רק כאשר הן מחליפות לחלוטין את המטרה המינית הרגילה ונעשות בלעדיות וקבועות, יש לראות בהן תופעה פתולוגית.
באותו חיבור טען פרויד שלילד הקטן יש נטייה "פרוורטית פולימורפית" (polymorphously perverse), כלומר הוא מסוגל להפיק הנאה ממגוון רחב של מקורות גופניים. לפי תפיסה זו, הפרוורסיה בבגרות היא תוצאה של קיבעון בשלבים מוקדמים של ההתפתחות המינית. פרויד גם טען כי הנוירוטי מדחיק את מה שהפרוורטי מממש.
במאמרו "פטישיזם" (1927) הציע פרויד הסבר נוסף. לפי הסבר זה, הפטיש משמש תחליף לפאלוס שהילד האמין שיש לאם, ומאפשר לו להכחיש את ההבדל בין המינים ואת איום הסירוס. פרויד תיאר מנגנון של הכחשה (Verleugnung), שבו האדם מחזיק בו-זמנית בשתי עמדות סותרות: מכיר במציאות ומכחיש אותה. מכאן התפתח בכתביו המאוחרים מושג הפיצול.
מקורות
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.). American Psychiatric Association Publishing
Freud, S. (1953). Three essays on the theory of sexuality. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 7, pp. 123–245). Hogarth Press. (Original work published 1905)
Freud, S. (1961). Fetishism. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 21, pp. 147–157). Hogarth Press. (Original work published 1927)
World Health Organization. (2022). International classification of diseases (11th rev.): Paraphilic disorders (6D30–6D3Z
