הנה את: בת ארבע, מתבוננת בעיניים כמהות באחותך הקטנה בת הימים הספורים, שמשום מה כל המבוגרים כולל אמא (שלך!) חושבים שהיא כל כך חמודה ונפלאה. והנה את שוב, בת 14, הפעם מתבוננת בלא פחות כאב כיצד החבר הראשון שלך מחליף עקיצות ופלירטוטים עם הבלונדינית מהכיתה השניה. איך הגבת במקרים אלו? בין אם בחרת להתפרץ בזעם ובין אם הסתגרת בשתיקה כואבת, סביר להניח כי זכור לך היטב החוויה הכואבת של הקנאה.
מהי קנאה?
"מאה מיתות ולא קנאה אחת" נאמר, ולא לחינם. קנאה היא אחד הרגשות הקשים לנשיאה ולטענתו של הפסיכולוג דניאל גולדמן- מבוססת על רגשות בסיסיים יותר של פחד, כעס ועצב. מידה מסוימת של קנאה באחרים עשויה לדרבן אותנו להתקדמות ולעשייה, אך צידה השני הוא רגשות מכאיבים כתסכול, רגשי נחיתות ועוינות, והתנהגויות אשר עשויות לפגוע בנו או באחרים. ניתן לזהות שני ביטויים מרכזיים של קנאה- קנאה באדם אחר וקנאה לאדם אחר.
"ויחר לקין מאוד ויפלו פניו": קנאה באחר- הרצח האנושי הראשון המתואר בתנ"ך נבע מקנאתו של קין באחיו הבל, עקב העדפת האל את מנחתו. תחושה זו של קנאה ביחס, במעמד, ברכוש ואפילו ביכולותיו ותכונותיו של אדם אחר מוכרת כמעט לכולנו, ומופנית במרבית המקרים לאנשים קרובים לנו (יופיו והכריזמה של חבר טוב מעוררת בנו קנאה צורבת יותר מאשר מעורר בנו, למשל, בראד פיט). כאשר קנאה זו עוצמתית במיוחד, היא עשויה לפגוע במערכות יחסים, להביא לדרישות עצמיות מוגזמות ולא ריאליות ("אני חייבת להצליח בדיוק כמו אחותי") ובחלק מן המקרים אף לניסיון לפגוע בהישגיו של האדם המעורר את קנאתנו. קנאה זו עשויה לנבוע מאירועים אובייקטיביים (הורים המגלים יחס מועדף לאחד האחים) או מתחושה פנימית של נחיתות, חוסר ערך וחוסר ביטחון (קרא עוד על קנאה).
"אני אוהב אותך; את שלי"- בניגוד לקנאה באדם אחר, קנאה לאדם אחר מתייחסת לעיסוק מוגזם ולא מציאותי בנאמנותו של הפרטנר הזוגי ובמחוייבותו והשקעתו בקשר. קנאה זו, המתעוררת בדרך כלל על רקע רומנטי, כוללת מצוקה רגשית ("היא תעזוב אותי", "הוא בטח מסתכל על אחרות") ו/או התנהגויות הפוגעות במערכת היחסים כמעקבים, תובענות ("את לא הולכת לבד לחברות"), שתלטנות, האשמות וכד'. במקרים קיצוניים עשויה הקנאה להביא אף להתעללות או פגיעה פיסית. השערות רבות הוצעו לגבי מקורות הקנאה, כאשר חלקן מתייחסות לגורמים נפשיים כתחושת נחיתות וחרדת נטישה וחלקן לדינמיקה הנבנית בין בני הזוג (קרא עוד על קנאה רומנטית).
קנאה כמנגנון פסיכולוגי- פרויד וקליין
אנו רגילים להתייחס לקנאה כאל רגש, אך תיאורטיקנים מתחום הפסיכולוגיה ראו בה גם מנגנון נפשי משמעותי.
פרויד ראה בקנאה הרומנטית רגש טבעי המתעורר במשולש האדיפלי של גיל הילדות. הילד מתחרה עם ההורה בן מינו על אהבת ההורה בן המין השני, ומצב זה משאיר חותם של חרדה המתעורר בבגרות עם כל גילוי של איום על נאמנותו של בן/בת הזוג. כמו כן, הקנאה לבן/בת הזוג עשויה להיות ביטוי לשימוש במנגנון הגנה בלתי מודע של הדחקה: כאשר מתעורר דחף לבגידה או עזיבת הפרטנר הזוגי אך דחף זה הוא מאיים מדי, מושלך הרצון לבגידה על הפרטנר.
מלאני קליין, מממשיכות דרכו של פרויד, הציעה התבוננות מעמיקה במיוחד על תופעת הקנאה. קליין הדגישה את חשיבות יחסיו הראשוניים של התינוק עם אמו בשנת חייו הראשונה ואפיינה את התפתחותו כמורכבת משתי עמדות בסיסיות בהן הוא נמצא- העמדה הסכיזואידית- פרנואידית והעמדה הדכאונית. כאשר מחזיק התינוק בעמדה הדכאונית, בגילאי חצי שנה עד שנה, הוא מכיר בחשיבות הגנתה והזנתה של האם וחווה תלות מוחלטת בה. תלות זו היא חוויה בלתי נסבלת עבור התינוק ולכן הוא עשוי להגיב באחת משתי דרכים: חווית חמדנות אוראלית המתבטאת ברצון לשלוט באם מתוך כעס על החזקתה במשאב יקר כ"כ (החלב), אשר ניתן לו רק במנות קצובות, וקנאה, צרות עין. משמעותה של הקנאה היא רצון להרוס, לקלקל את הטוב שבאם, כדי שלא להישאר תלוי בדבר טוב כל כך שאינו בשליטתו. קליין ראתה את הקנאה כנובעת מדחף תוקפני מולד חזק במיוחד או לחלופין, מהורות לא יציבה ביחסה לתינוק. כאשר הקונפליקטים הנוגעים לקנאה אינם נפתרים באופן מספק בילדות, עשויים שרידיהם ללות את האדם גם בבגרותו ולהתבטא באלמנטים של אנוכיות, אשמה, רגשות נחיתות, הרס עצמי ועוד.
