טיפול באומנות הוא שיטת טיפול המשתמשת בתהליכי יצירה ואומנות ובתוצריהם מנת לאפשר למטופל להביע את עולמו הפנימי. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא עוד על טיפול באומנות, על יסודות ומהלך הטיפול ולמי טיפול מסוג זה מתאים.
טיפול באומנות (או תרפיה באומנות) הוא שיטת טיפול בה נעשה שימוש בדרכי הבעה אומנותיות, חווייתיות ובלתי-מילוליות כערוץ תקשורת מרכזי, לצד הערוץ המילולי בו נעשה שימוש בפסיכותרפיה. שימוש רווח בביטוי "טיפול באומנות" הוא כשם נרדף לטיפול באומנות חזותית (כמו ציור, רישום או פיסול), בו יתמקד ערך זה. עם זאת, חשוב לציין כי תחת המטריה של "טיפול באומנות" (אשר נקרא גם – טיפול באמנויות), נכללים טיפולים המתמקדים בדרכי הבעה נוספות, כמו טיפול בתנועה, טיפול במוזיקה, דרמה-תרפיה, או ביבליותרפיה.
מהו טיפול באומנות?
המונח "טיפול באומנות" נטבע לראשונה בשנות ה-40 של המאה ה-20 בבריטניה, על ידי האמן אדריאן היל, אשר חלה בשחפת והבחין בתרומתה של היצירה לתהליך החלמתו. בתקופה זו, החלו פסיכיאטרים ואומנים לעבוד דרך אמצעי יצירה חזותיים עם מתמודדים עם הפרעות נפשיות במחלקות פסיכיאטריות. ברבות השנים, הונגש הטיפול באומנות למגוון רחב של קהלים.
ההתמקדות בתרפיה באמנות אינה בערכה האסתטי של היצירה, אלא בתהליך היצירה ובתוצריו ככאלו המאפשרים למטופל לבטא את עולמו הפנימי במסגרת קשר בטוח. חלק מגישות הטיפול מתמקדות בכוח הריפוי הטמון בעצם תהליך היצירה, ללא תלות במילים, בעוד שאחרות רואות בערוץ היצירתי מצע ראשוני, מתוכו ניתן לצאת ולקיים טיפול בו ערוץ התקשורת המרכזי הוא הדיבור (כלומר טיפול בפורמט הקלאסי והשכיח). בתווך, ישנן גישות אשר מייחסות משקל דומה לממד היצירתי ולממד הפרשני, כלומר מקנות חשיבות לפרשנות המילולית ביחס ליצירה של המטופל.
טיפול באמנות נגיש במגוון פורמטים: טיפול פרטני (כלומר, כזה הכולל מטפל ומטופל), או טיפול בקבוצות קטנות – המתקיים באופן מובנה או חופשי, בהתאם לגישת המטפל ולמיקוד הקבוצה. בנוסף, טיפול באמנות עשוי להתקיים גם במסגרת "סטודיו פתוח" – מרחב אליו יכולים להגיע אנשים גם באופן ספונטני יותר, בהתאם לרצונם.
מטפלים באמנות הם בדרך כלל בעלי תואר שני בטיפול באמנויות, ובעלי רקע הן כאמנים והן כפסיכותרפיסטים. עם זאת, הטיפול באמצעות כלים אומנותיים הפך לפופולארי בשנים האחרונות, כך שלא רק מטפלים באומנות משתמשים בו, אלא גם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכדומה.
מחקרים מלמדים כי יצירת אומנות וצריכתה הינן יעילות בקידום מדדי בריאות ורווחה נפשית. על פי ארגון הבריאות העולמי, מעורבות בפעילות אומנותית עשויה לסייע בין היתר בהפחתת רמות הלחץ שחווה האדם, לצד קידום רגשות חיוביים בחיי היומיום, סיפוק ותחושת משמעות בחיים.
בנוסף, מצא הארגון תמיכה לערכה של אומנות במצבים אקוטיים ובמצבי סוף חיים, בין היתר דרך מסגור חווית החולי ויצירת הזדמנות לביטוי רגשי, כמו גם תמיכה לתרומתה בעיבוד מצבי טראומה בקרב ילדים. לצד תרומתה המבוססת של האמנות כשלעצמה לרווחה הנפשית, בעשורים האחרונים התפתח גם המחקר המדעי הממוקד בהערכת הטיפול באמנות על רכיביו השונים.
יסודות ומהלך הטיפול
פגישות הטיפול באמנות כוללות יצירה לצד שיח בין המטופל (או המטופלים) לבין המטפל. תהליך היצירה עצמו עשוי להיות חופשי ובלתי-מונחה, כך שהמטופל יבחר על פי נטייתו את חומרי היצירה וייצור בחופשיות. לחלופין, על פי שיקול דעתו המקצועי של המטפל וגישתו הטיפולית, עשוי תהליך היצירה להיות מונחה במידת מה, כך שהמטפל יכוון את המטופל לשימוש בחומרים מסוימים או להתמקדות ברעיון או קונספט מסוים. התהליך הטיפולי עשוי לכלול שיח תוך כדי היצירה או רק לאחריה. בתוך כך, ייתכן כי המטפל יישב לצד המטופל ויתבונן בתהליך היצירה שלו, או לחלופין ייצור במקביל אליו.
על פי השיטה, השימוש בחומרים בעלי מאפיינים ויזואליים וקונקרטיים והיצירה של תוצר מוחשי מסייעים למטופל בהחצנת תכנים מעולמו הפנימי דרך דימויים סימבוליים, וכך מייצרים פתח לשיח על נושאים מהותיים אשר הוא מתקשה לבטא או לנסח באופן מילולי או אינו מודע אליהם. בתוך כך, התהליך יכול לעזור לאדם להתוודע לאזורים בנפשו ולחוות אותם באופן בהיר יותר, לבוא במגע עם חוויות ותחושות, למסגר מחדש חוויות מהעבר באופן המאפשר למידה והתפתחות ועוד.
הנחת יסוד מרכזית בטיפול באמנות היא ביחס לקיום משולש בין המטופל, המטפל והיצירה – בו התוצר האמנותי מהווה גם הוא מושא להשלכות, ומוסיף רובד ליחסי ההעברה. בתוך כך, הפרשנות ביחס ליצירה מהווה תהליך דו-סטרי בו שותפים המטופל והמטפל. על פי רוב, ימתין המטפל לתגובת המטופל עצמו על יצירתו, וינהל עימו דיאלוג ביחס אליה.
בדומה למטפלים משיטות אחרות, גם פרשנויותיהם של מטפלים באמנות תלויות בפרקטיקות האמנותיות והמסגרות התיאורטיות בהן המטפלים מחזיקים. כך למשל, יוכל מטפל מסוים להתייחס לתוצר האמנותי בעיקר מפרספקטיבה של "גשטלט", ואילו אחר מפרספקטיבה "יונגיאנית".
למי מתאים טיפול באומנות?
טיפול באומנות עשוי להתאים לילדים ומבוגרים כאחד, וכן לטיפול במצבי חיים שונים כמו: הפרעות מצב רוח, מחלה פיזית או מגבלה גופנית, התמכרויות, משברים, אובדן ואבל ומצבי טראומה. הפנייה לטיפול באומנות אינה תלויה כלל בניסיון קודם או כישרון אומנותי, אלא רק בנכונות להשתמש בחומרי אמנות מתוך סקרנות ורצון לחקירה, שכן כאמור איכותם האסתטית של תוצרי היצירה אינה מוקד הטיפול. בתוך כך, ניתן לפנות לטיפול במסגרת אישית או קבוצתית.
טיפול באומנות עשוי להוות פורמט טיפולי יעיל במיוחד עבור ילדים צעירים, אשר לעתים מתקשים לבטא את חוויתם הרגשית במילים, אך גם עבור מבוגרים אשר חשים קושי דומה. לחלופין, הוא עשוי להועיל גם לאנשים ורבליים מהרגיל, עבורם במקרים מסוימים עלולה השפה המדוברת דווקא להקשות על החיבור לחוויה הפנימית.
מקורות
ליבמן, מ. (2000). תרפיה באמנות: הלכה למעשה (מהדורה שלישית). הוצאת "אח".
Case, C., & Dalley, T. (2014). The handbook of art therapy. Routledge
Fancourt, D., & Finn, S. (2019). What is the evidence on the role of the arts in improving health and well-being? A scoping review. World Health Organization. Regional Office for Europe
Hinz, L. D. (2020). Expressive therapies continuum (2nd ed.). Routledge
Hogan, S. (2001). Healing arts: The history of art therapy. Jessica Kingsley Publishers
Kapitan, L. (2011). An introduction to art therapy research. Routledge
Malchiodi, C. A. (Ed.). (2011). Handbook of art therapy. Guilford Press
Slayton, S. C., D'Archer, J., & Kaplan, F. (2010). Outcome studies on the efficacy of art therapy: A review of findings. Art therapy, 27(3), 108-118
