טיפול בהתמכרויות מתמקד במתן מעטפת ליווי לגמילה גופנית (בעת גמילה משימוש בחומרים) ולתהליך הגמילה הפסיכולוגי, אשר משחקים שניהם תפקיד מרכזי במעגל ההתמכרות. בתוך כך, מחקרים מצביעים על דמיון רב בין הפרעות התמכרות התנהגותיות, כמו התמכרות להימורים או משחקי מחשב, לבין התמכרויות לחומרים, כדוגמת אלכוהול, קנאביס או כדורים. דמיון זה מתבטא בשכיחות גבוהה יותר של התמכרות בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים, קיומה של תחושת ה"היי" בעת השימוש, והתחלואה הנלווית להתמכרות. לפיכך, גם עקרונות הטיפול בהיבטים הנפשיים בשני סוגי ההתמכרויות דומים.
במקרים רבים, אדם אשר מתמודד עם התמכרות יחוש אמביוולנטיות כלפי הטיפול והניסיון לעצור את ההתמכרות. עמדה מסויגת זו נובעת מכך שלמרות ההשלכות השליליות של ההתמכרות, לעתים קרובות הפנייה אליה פעם אחר פעם נוטה להיות קשורה בתחושת ההנאה המיידית הנכרכת בשימוש או בפעילות, בתהליכי התניה שהתקבעו בהקשרים מצביים מסוימים (למשל, דחף לעשן אשר מתעורר באופן ספציפי בסיטואציות חברתיות לאחר מספר רב של התנסויות כאלו), וכן בכך שהשימוש הופך במרוץ השנים גם למנגנון ויסות והתמודדות מרכזי של האדם הסובל מהתמכרות.
לצד זאת, אופי הצריכה של החומר אצל אדם המתמודד עם התמכרות, או עצימות הפעילות הממכרת, מושפעים לרוב גם מהתפתחות של סבילות. כלומר, מצורך הולך וגובר במושא ההתמכרות לשם השגת אותה תחושת ההנאה – למשל אם בעבר מנת אלכוהול אחת הובילה לסיפוק הנדרש, עם הזמן אזדקק לכמות הולכת וגדלה של אלכוהול על מנת להגיע לאותה התחושה. מסיבות אלה ואחרות, נוטה אופיין של התמכרויות להיות כרוני ועיקש, ולכן חשוב כי תהליך הגמילה והטיפול במצבי התמכרות ילווה במעטפת סיוע מקצועית רפואית ונפשית.
גמילה גופנית מחומרים
הפסקת השימוש בחומרים לאחר תקופת שימוש ממושכת ואינטנסיבית, עלולה להיות מלווה בתסמונת גמילה (מכונה לעתים גם "קריז"), המאופיינת בתסמינים גופניים קשים כמו רעד, סחרחורות ואי-שקט. במקרים מסוימים, לאחר הפסקת השימוש בחומר עלול האדם לחוש גם תסמינים נפשיים כמו דכדוך או חרדה. על כן, חשוב כי הפסקת הצריכה של החומר הממכר תיעשה תחת פיקוח רפואי, אשר ילווה במעטפת ליווי נפשי וסוציאלי, במרכזי גמילה במסגרת אשפוזית, או במרפאות ויחידות לטיפול בהתמכרויות.
במרכזים רפואיים אלו, במידת האפשר ולפי הצורך, ייעשה שימוש בתרופות אשר מסייעות בהפחתת תסמיני הגמילה והצורך בחומר הממכר. לאחר הגמילה הראשונית מהחומר, במקרים מסוימים יינתן גם טיפול אחזקתי אשר כולל מתן תחליף סם, כלומר חומר מזיק פחות אשר מפחית את התשוקה לחומר הממכר. כך למשל, בתהליכי גמילה מאופיואידים, עשוי להיעשות שימוש במתדון או בופרנורפין, ובתהליכי גמילה מאלכוהול – באקמפרוסט, תרופות אשר מפחיתות את תסמיני הגמילה. בנוסף, הן בתהליכי גמילה מאופיואידים והן מאלכוהול, עשוי להיעשות שימוש גם בנלטרקסון, אשר מפחית את הכמיהה לחומר וצריכתו אינה מלווה בתחושת אופוריה אשר תורמת להתמכרות.
לעומת זאת, ישנם חומרים כמו קנאביס או חומרים ממריצים, עבורם טרם נמצאו תרופות המסייעות בהפחתת תסמיני הגמילה מהחומר והפחתת הכמיהה אליו. בהתאם, בהתמכרויות מעין אלה, ההתערבות הטיפולית תהיה נפשית בעיקרה וממוקדת ברובד ההתנהגותי, כלומר בהפחתת הנטייה לפנות למושא ההתמכרות כתלות בהתניות מסוימות.
מעטפת הטיפול הנפשי בהתמכרויות
לאור אופיין הכרוני של התמכרויות, הטיפול בהן לרוב הינו בעל אוריינטציה שיקומית. כלומר, מעטפת הטיפול מתמקדת בניהול ההתמכרות תוך שאיפה לצמצום השלכותיה השליליות, הן ברמה הגופנית והן הנפשית, ושואפת לסייע לאדם המכור להשיב תחושת שליטה על חייו ולשוב בהדרגה לתפקודי חיים אשר נפגעו בתקופת ההתמכרות.
על רקע הדמיון הרב במנגנונים שבבסיסן של התמכרויות התנהגותיות לאלו של התמכרויות לחומרים, מצביעים מחקרים גם על דמיון במענים הטיפוליים אשר נמצאו יעילים עבור שני סוגי התמכרות אלו. מספר גישות יעילות ומקובלות בתחום הטיפול בהתמכרות:
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - CBT (Cognitive Behavioral Therapy): מחקרים מצאו כי ישנו קשר בין טריגרים מעוררי דחק, הן חיצוניים לאדם (כדוגמת אנשים, מקומות או דברים מסוימים), והן פנימיים (כדוגמת מצב רוח) למעידה ופנייה חוזרת למושא ההתמכרות לאחר הגמילה ממנו. בהתאם, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי לסייע לאדם המכור בזיהוי טריגרים אלו, הימנעות מהם ורכישת כלים להתמודדות בסיטואציות בהן קיים סיכון גבוה למעידה ופנייה למושא ההתמכרות.
• גישת 12 הצעדים: קבוצות חברתיות מובנות (למשל, "אלכוהוליסטים אנונימיים"), אשר מורכבות ממשתתפים מכורים בתהליך שיקום ותומכות בתהליך זה בהתאם לשלושת עקרונות היסוד של הגישה:
1. קבלה: הכרה בהתמכרות כבעיה כרונית, בקושי של הפרט לנהל אותה ובצורך להימנע ממושא ההתמכרות לחלוטין.
2. כניעה: ההכרה של האדם המכור בקושי שלו לשלוט בבעיה ובצורך שלו להיעזר באחרים, למשל חברי הקבוצה, לשם קידום תהליך השיקום.
3. מעורבות פעילה: לקיחת אחריות אקטיבית של האדם המכור על תהליך השיקום שלו.
• טיפול לקידום המוטיבציה (או MET): שיטה אשר נשענת על גישת הריאיון המוטיבציוני, ומטרתה לסייע לאדם המכור להגיע לכדי הכרעה באשר לאמביוולנטיות שלו בנוגע להחלמה. כלומר, גישה אשר מתמקדת בקונפליקט הפנימי בין הרצון להפסיק את ההתמכרות לבין המשיכה למושא ההתמכרות, ובתוך כך לקדם את הרצון והנכונות של האדם לטיפול בהתמכרות. לאחר חיזוק המוטיבציה לשינוי, מתמקד הטיפול בהקניית כלים להתמודדות עם טריגרים פוטנציאליים למעידה.
מעידה וחזרה להתמכרות לאחר טיפול
חשוב לציין כי בכל אחד מסוגי הטיפול בהתמכרויות, עלולה במקרים מסוימים להתרחש מעידה, כלומר חזרה נקודתית לשימוש בחומר הממכר או לחלופין לעיסוק בפעילות הממכרת. התרחשות של מעידה קשורה באופיין העיקש של התמכרויות, וחשוב לזכור כי אין משמעותה שתהליך הגמילה נכשל אך כן לראות בה סימן לצורך בטיפול. יש לזכור כי ניתן וחשוב מאוד להתרומם מהמעידה ולשוב אל מסלול השיקום. לשם כך, מומלץ להיעזר ולהיוועץ בגורמים המטפלים ובמידת האפשר להסתייע בתמיכת אחרים קרובים המגויסים לתהליך הטיפולי, כמו בני משפחה או חברים.
אף על פי כן, חשוב לסייג ולהגיד כי במקרים של התמכרות לחומרים מסוימים כמו סמים אופיאטים (כדוגמת הרואין) וכן אלכוהול, עלולה מעידה חד פעמית לאחר גמילה מוצלחת להיות מסכנת חיים, ולהיחוות כמנת-יתר עימה הגוף לא מסוגל להתמודד. זאת, מכיוון שהגוף כבר "נקי" ואינו מורגל עוד במינון החומר שנהג האדם לצרוך בתקופת ההתמכרות.
לאחר מעידה, על מנת לחזור לתלם, יכול האדם הנמצא בתהליך טיפולי להזכיר לעצמו את המוטיבציה הראשונית להחלטתו לטפל בהתמכרות, לשרטט בדמיון את תמונת העתיד לאחר שתושג התקדמות בטיפול עם התחושות שיתלוו לה (כמו שליטה וגאווה), ולהדגיש בפני עצמו את המחירים הכבדים שההתמכרות גובה ממנו. זאת, לצד הדגשת הרווחים המשמעותיים שבהפסקת התלות בהתמכרות ברמה התפקודית ואת הרווחה הנפשית הצפויה לאחר התקדמות במסע הטיפול והשיקום.
מקורות
המשרד לביטחון לאומי, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (2023, 7 באוגוסט). דרכי טיפול בהתמכרות.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). American Psychiatric Publishing
Grant, J. E., Potenza, M. N., Weinstein, A., & Gorelick, D. A. (2010). Introduction to behavioral addictions. The American journal of drug and alcohol abuse, 36(5), 233-241
National Institute on Drug Abuse. (2020). Drugs, Brains, and Behavior: The Science of Addiction – Treatment and Recovery
