אנמנזה משמעותה 'תולדות המחלה' והיא מתייחסת לבחינתם של הגורמים השונים הקשורים אל התלונה המרכזית אשר הביאה את המטופל לטיפול או אבחון פסיכולוגי. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא ממה מורכבת האנמנזה.
מה זה 'אנמנזה'?
אנמנזה משמעותה 'תולדות המחלה' והיא מתייחסת לבחינת הגורמים והזרזים לקשיים פסיכולוגיים והפרעות נפשיות, כמו גם תהליך התפתחותן, עיצובן והשתמרותן. המונח 'אנמנזה' שאול מעולם הרפואה, ובו לקיחת אנמנזה נחשבת לחלק מהותי ובסיסי באבחון הבעיה והטיפול בה.
האנמנזה נלקחת בדרך כלל בתחילת טיפול או אבחון פסיכולוגי במסגרת תהליך אנטייק (intake) אשר משמעותו תהליך הערכה או קבלה. זאת, מתוך תפיסה לפיה הבנת ההיסטוריה של המטופל ונסיבות חייו, מקנה למטפל פרספקטיבה רחבה ומעמיקה יותר אשר חיונית להבנת קשייו העכשוויים ולהתאמת התוכנית הטיפולית.
ממה מורכבת האנמנזה?
הדרך המקובלת לקבלת האנמנזה מהמטופל היא על ידי ראיון חצי-מובנה. הריאיון מבוסס על סדרת שאלות בשאיפה להקיף את כל המידע אשר עשוי להיות רלוונטי לתלונת המטופל. אלו הם הנושאים המרכזיים בהם מקובל לאסוף מידע:
1. תלונת המטופל – תיאור חופשי של הבעיה אשר הביאה את המטופל או את הוריו להגיע לאבחון או לטיפול.
2. התפתחות הבעיה – תיאור משך הבעיה ומתי היא החלה. בתוך כך, המטפל ינסה לאתר נסיבות או גורמי דחק סביבתיים, כמו מוות, פרידה, מחלה או טראומה.
3. רקע משפחתי – איסוף מידע במישור הביולוגי גנטי-תורשתי, כמו דיכאון או סכיזופרניה במשפחה; ובמישור הפסיכוסוציאלי ההתפתחותי כמו אורחות חיים, גירושין, ערכים ונורמות במשפחת המוצא.
4. היסטוריה אישית – תיאור האירועים המשמעותיים לאורך חייו של המטופל, כמו תקופת הילדות המוקדמת, בית הספר, פרידה מבית ההורים ונישואין. בקרב ילדים, איסוף מידע על אבני הדרך ההתפתחות תוך איתור קשיים או עיכובים, כמו הנקה, חינוך לניקיון (גמילה מחיתולים) והסתגלות למסגרת חינוכית.
5. מידע רפואי – איסוף מידע אודות מחלות קשות ממושכות, נכויות מגבילות, תאונות, אשפוזים וניתוחים בעבר, כמו גם תרופות קבועות ושימוש בסמים ואלכוהול.
מעבר לנושאים אותם מקיפים בראיון החצי-מובנה, איסוף המידע מתקיים מתוך מקורות מידע נוספים, כמו התרשמות מהמטופל, תצפית על משפחה, שאלונים לדיווח עצמי, מסמכים רפואיים, סיכומי טיפול או אשפוז שהתקיימו בעבר וכדומה.
מתוך המידע שעלה מתוך נושאים אלו, הפסיכולוג או הפסיכיאטר עשויים לשאול שאלות המשך בהתאם לאבחנה משוערת לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM). למשל, אם עולים אובדנים רבים במהלך החיים והתלונה המרכזית היא תחושת חוסר משמעות ודכדוך, ייתכן כי המטפל ישער כי מדובר בדיכאון ומכאן יבחן האם מתקיימים סימפטומים נוספים לכך.
מקורות
אליצור, א., טיאנו, ש., מוניץ, ח., נוימן, מ. (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה (מהדורה שישית). ת"א: פפירוס, אוניברסיטת ת"א.
