אנונימיות היא אחד משלושת כללי היסוד עליהם מושתתת הפסיכואנליזה הפרוידיאנית, ומשמעה כי על המטפל לנטרל תגובות רגשיות או לשתף חוויות בטיפול. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על אנונימיות על פי פרויד, ואנונימיות בראייה עכשווית.
כאשר זיגמונד פרויד פיתח את התיאוריה הפסיכואנליטית, הוא סיפק עקרונות מעשיים לעבודה הטיפולית, ובאופן ספציפי לעמדה הטיפולית שעל המטפל לאמץ. זאת, בכדי לאפשר לאנליזה להתנהל באופן היעיל ביותר. על פי פרויד, בלב התהליך האנליטי עומדת האפשרות להעלות תוכן לא מודע למודעות, באמצעות שימוש באסוציאציות חופשיות ופרשנות. כדי שתהליך זה יתאפשר, פרויד הציע כי על המטפל לאמץ עמדה המונחית על ידי 3 עקרונות מרכזיים: הינזרות, ניטרליות ואנונימיות.
הינזרות מתייחסת להימנעות מסיפוק צרכיו הליבידינליים של המטופל, במטרה לאפשר חקירה והבנה מעמיקה שלהם; וניטרליות משמעה השהייה של העדפות וערכים אישיים על ידי ריסון תגובות רגשיות העשויות להתעורר ביחסי העברה והעברה נגדית.
אנונימיות, על פי פרויד, מתייחסת להצעה לפיה על המטפל לנטרל תגובות רגשיות או לשתף חוויות אישיות בטיפול. יתרה מכך, פרויד ראה בכל הכרות מוקדמת עם המטופל או משפחתו כחיסרון משמעותי בטיפול, אשר עלול להקשות על העבודה הטיפולית. כלומר, על המטפל להימנע מחשיפה עצמית אשר עלולה להסיט תשומת ליבו של המטופל ולפגוע במוקד הטיפולי בנפש המטופל ובתהליכים הלא מודעים אשר מתרחשים בטיפול.
לפי פרויד, אנונימיות המטפל מאפשרת למטופל להשליך על המטפל דעות, עמדות ותפיסות אשר משרתות אותו ומאפשרות את תהליך ההעברה בטיפול. לדוגמה, מטופל מסוים עלול לחוות את המטפל כביקורתי, שיפוטי ותובעני כמו אביו, בעוד שמטופלת אחרת תחווה את אותו המטפל כמקבל, אמפתי, קשוב ואכפתי, באופן התואם את תפיסתה האידילית את אביה. בהיעדר אנונימיות, אפשרות זו להשליך על המטפל את עולמו הפנימי של המטופל, בהתבסס על יחסי האובייקט שלו, נחסם.
כיום, אנונימיות חשופה לביקורת רבה. תחילה, כיוון שמדובר באידיאל בלתי מושג שכן המטופל חשוף לאישיות המטפל באופן בלתי נמנע, על ידי האופן בו הוא נראה, מתבטא, מתלבש ועוד. יתרה מכך, דווקא הניסיון העיקש לשמור על נייטרליות עלול למנוע ממטפלים לנהוג באופן כנה, פתוח ואותנטי כלפי מטופליהם. כיום, מודלים טיפוליים, כדוגמת הגישה ההתייחסותית, נוטים להתמקד דווקא בחוויה הרגשית הנוצרת בקשר הטיפולי ובמפג הייחודי הנוצר בין שני סובייקטים - מטפל ומטופל. על פי גישה זו, ליחסים המתפתחים בחדר הטיפולים פוטנציאל מרפא, כך שנוכחותו הרגשית הממשית והאקטיבית של המטפל היא נחוצה ואף הכרחית לתהליך הטיפולי.
מקורות
רולניק, ע. (2002). הטיפול הפסיכואנליטי. הוצאת עם עובד.
Freud, S. (1912). Recommendations to physicians practising psycho-analysis. Classics in psychoanalytic technique, 391-396
Freud, S. (1958). On beginning the treatment (Further recommendations on the technique of psycho-analysis I). In The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Volume XII (1911-1913): The Case of Schreber, Papers on Technique and Other Works (pp. 121-144)
Freud, S. (1940). An outline of psycho-analysis. International Journal of Psycho-Analysis, 21, 27-84
