חפצים אוטיסטיים הם מונח שטבעה פרנסס טסטין, פסיכותרפיסטית ותיאורטיקנית אשר עסקה בטיפול בילדים אוטיסטיים וקידמה את ההבנה הפסיכואנליטית של המנגנונים הנפשיים האופייניים להם.
טסטין יצאה מהנחה כי כחלק מההתפתות הנורמלית המוקדמת ביותר, התינוק הרך מתנסה הן בחוויה של צורות רכות והן בחוויה של חפצים קשים. חוויה של צורות רכות קשורה בהתנסות של התינוק הרך עם חומרים רכים כצואה רכה, שתן, רוק וכד', ואילו התנסויות עם חפצים קשים קשורות בחוויות כצואה קשה, שריר קפוץ, מגע בין הלשון ללחי וכן הלאה. בהתפתחות הנורמלית, חוויות אלו מתפתחות כך שהתינוק לומד כי הוא מסוגל לייצר חלק מחוויות אלו בעצמו באמצעות תנועות רצוניות, וכך שהוא חש שהן נמצאות בקשר עם העולם החיצוני ועם האנשים הסובבים אותו. כלומר, כאשר הילד מצליח להרגיש כי חוויותיו החושיות מתקיימות במסגרת קשר עם האובייקטים המיטיבים שלו, החוויות התחושתיות יחוו כמתקיימות בהקשר בין אישי ויסייעו לילד לפתח תחושה ברורה של גבול בין "אני" ל"ללא אני" ושל שותפות עם הסביבה החיצונית.
לעומת זאת, כאשר מתקיימים פגמים מולדים או קשיים חמורים בקשר עם האובייקטים המוקדמים, יתפתחו חפצים אוטיסטיים וצורות אוטיסטיות אשר מבודדים את הילד מהעולם החיצוני.
במונח חפצים אוטיסטיים טסטין התייחסה לכך שילדים אוטיסטיים נשענים באופן פתולוגי על שימוש בחפצים כאובייקטים המאפשרים הרגעה עצמית. ילדים אוטיסטיים נושאים עמם פעמים רבות חפצים אוטיסטיים : חפצים אשר אין להם ייחוד (בדומה לדובי אהוב של ילד בריא) ואינם משמשים למשחק, אלא ליצירת תחליף לקשר עם האובייקט. טסטין הדגישה כי אין מדובר בתחליף במובנו הסימבולי אלא בחוויה קונקרטית של החלפת האובייקט: הילד הבריא יכול להתנחם בחיבוק של בובה אך יודע היטב את ההבדל בינה לבין האם האמתית, אך חפצים אוטיסטיים נחווים כאם עצמה, ולא כתחליף זמני להיעדרה. כך, ילדים אוטיסטיים נושאים עמם פעמים רבות את אותם חפצים אוטיסטיים אשר נחווים כחלק מהאם או כחלק מגופם וכך מונעים מעצמם את החרדה והכאב הנובעים מהנפרדות מהאם אשר נחווית כבלתי נסבלת.
לאור השימוש הפתולוגי אשר ילדים אוטיסטיים עושים בהם, חפצים אוטיסטיים אינם משמשים אותם באופן מקדם ומנחם כפי שצעצועים עושים עבור הילד הבריא, אלא להיפך: חפצים אוטיסטיים מקנים לילד אשליה של היעדר צורך בעולם החיצוני, וסוגרים אותו בתוך בועה אוטיסטית ומבודדת. בהתאם, ילדים אוטיסטיים עשויים לחוות חרדה וזעם עצומים כאשר הם מופרדים מאותם חפצים אוטיסטיים. הישענות זו על חפצים אוטיסטיים דומה להישענות על צורות אוטיסטיות (עיסוק ברוק, תנועות גופניות מוזרות) בכך שהם מייתרים את העולם החיצוני ואת הקשר עם בני אדם חיים.
ביבליוגרפיה
מחסומים אוטיסטיים במטופלים נוירוטיים/ פרנסס טסטין, הוצאת תולעת ספרים 2008.
