וילפורד ביון, אשר הקדיש חלק ניכר מעבודתו לחקר תהליכי חשיבה, הניח כי בנפש נרשמים רשמים גולמיים הכוללים רשמים חושיים, תחושות חסרות פשר ורסיסי חוויות להם לא ניתן להקנות משמעות או פשר, ולכן גם לא ניתן לתאר אותם במילים. במרבית המקרים, חוויות המבוססות על רכיבי ביתא יתוארו כתחושות גולמיות ביותר: "גוש כזה", "זה פשוט שם", "משהו" וכן הלאה.
על אף הגולמיות שלהם, רכיבי ביתא יכולים לעבור התמרה ולהפוך לרכיבי מחשבה בעלי פשר ומשמעות אותם ביון כינה רכיבי אלפא. תהליך זה מתקיים באמצעות פונקציית אלפא - תהליך בו הנפש מעבדת ומעכלת את רכיבי ביתה, מקנה להם משמעות ופשר וכך מתמירה אותם לכדי רכיבי אלפא.
כאשר פונקציית אלפא פגועה בצורה משמעותית, תהליך החשיבה כולו פגום ביותר. במצבים אלו מופיעה חשיבה לקויה המאפיינת מצבים פסיכוטיים.
