כשל אמפתי הוא מונח אשר טבע קוהוט, המתייחס למצבים בהם ההורה או המטפל אינם נענים באופן מותאם לצרכיו של הילד או המטופל. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על כשל אמפתי בראשית החיים ובטיפול.
כשל אמפתי הוא מונח אשר טבע היינץ קוהוט, מייסד זרם פסיכולוגיית העצמי, המתייחס למצב בו אין היענות מותאמת לצרכיו הרגשיים של האחר. אף כי הוא מתרחש בכל מערכות היחסים האנושיות, התקופה בה השפעתו היא המשמעותית ביותר לפי קוהוט היא בראשית החיים, מצד ההורה, כלפי התינוק או הילד. באותה עת, כשל אמפתי הוא חיוני אך גם עלול להיות בעל השלכות הרסניות להתפתחות הנפשית הבריאה. קוהוט רואה בטיפול מרחב נוסף בו כשל אמפתי הוא משמעותי במיוחד, מצד המטפל כלפי המטופל. לדידו, עבודה נכונה עם כשל אמפתי עשויה להיות בעלת ערך תרפויטי. כיום, משמש מושג זה במשמעות רחבה יותר בעולם הטיפול כמו גם בחיי היומיום. בערך זה נתמקד בתפיסה של קוהוט וממשיכיו.
כשל אמפתי בראשית החיים
בכדי להבין את המשמעות והחשיבות של כשל אמפתי בתחילת החיים לפי פסיכולוגיית העצמי צריך למקמו בהקשר של תפיסת התפתחות העצמי. קוהוט סבר כי למען התפתחות של עצמי בריא, אותו הוא מכנה העצמי התלת-קוטבי, האדם זקוק בשנות חייו הראשונות למילוי צרכים נרקיסיסטיים ראשוניים דרך חוויות זולת עצמי. במסגרת חוויות אלה, אדם קרוב משמעותי, לרוב הורה, ממלא עבור התינוק או הילד פונקציות שונות (למשל התפעלות מהילד ויכולותיו, הענקת ביטחון ורוגע ועוד), תוך שהוא נתפס כחלק ממנו.
לפי קוהוט, המטפל העיקרי, באופן בלתי נמנע, אינו מסוגל להיענות כל הזמן באופן מותאם לצרכים הרגשיים של הילד. אך כשל אמפתי אינו בהכרח דבר רע. להפך, אליבא דקוהוט הוא אף חיוני לתהליך התפתחות הנפשית. אם הוא בעוצמה ובתדירות מתונה ונסבלת, הוא הופך לתסכול אופטימלי, ומתניע תהליך של הפנמה ממירה, במסגרתו הילד מפנים לתוכו תפקודים, יכולות ומיומנויות שנעשו עבורו על ידי זולת עצמי כמבנים נפשיים חדשים, כך שהוא יכול לממשם בעצמו. תהליך זה מוביל לשינוי בדפוסי היחסים עם זולת עצמי בהמשך החיים, כך שהאדם עובר מחיפוש אחר זולתי עצמי ארכאיים בכדי להתמזג עמם ולכונן עצמו נפשית בזכותם, לעבר יחסים בוגרים הכרוכים בנפרדות ומבוססים על הדהוד אמפתי. יש לומר, כי בתוך פסיכולוגית העצמי יש הסוברים כי תהליך ההפנמה הממירה מתרחש דווקא בזכות קשב אופטימלי ולא בזכות תסכול אופטימלי המבוסס על כשל אמפתי.
דוגמא לתהליך כזה בו כשלים אמפתיים מובילים להפנמה ממירה הוא מצב בו תינוק רגיל להירדם הודות להרגעה של אמו. לעתים, מסיבות שונות, האם אינה נענית לו באופן מיידי או נענית רק באופן חלקי, אך הוא מצליח לשאת זאת ולומד באותן הזדמנויות, לאט לאט, להרדים את עצמו. בהמשך, יוכל לעשות זאת לגמרי לבדו.
לעומת המתואר לעיל, כאשר הכשל האמפתי חזרתי, מתמשך, או טראומטי מדי, הוא עלול לפגוע בהתפתחות העצמי, לגרום לעצמי חלש, בו יש פיצולים בין חלקי עצמי שונים, ואשר הערך שלו בלתי יציב, ואף לגרום לפסיכופתולוגיות שונות, כהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
כשל אמפתי בטיפול
המשמעות והחשיבות של כשל אמפתי בטיפול קוהוטיאני כרוכה בתפיסה של העברות זולת עצמי. קוהוט זיהה 3 העברות זולת עצמי, המבטאות לדידו התעוררות של צרכי זולת עצמי בתוך הטיפול: העברת מראה, העברת אידיאליזציה והעברת תאומות. במסגרת העברות אלה, המטופל מבקש באופן בלתי מודע מהמטפל לשמש עבורו כזולת עצמי, ולמלא אחר צרכים אשר לא סופקו בילדות, בשל כשלים אמפתיים חוזרים.
בדומה להורה בראשית החיים, גם המטפל אינו מסוגל להיענות כל הזמן לצרכי זולת עצמי אשר התעוררו מולו. הדבר מתרחש באופן טבעי, אינו מכוון, ונובע מסיבות שונות. הוא יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר הבנה או הבנה שגויה של צרכים, או בפרשנויות שאינן מדויקות או הניתנות בזמן לא מתאים ועוד. אך לפי קוהוט, המטפל לא אמור לנסות ולספק את צרכי זולת עצמי אלא להסכים לקחת חלק בהעברות, ולהכיר בכשלים האמפתיים כאשר הם קורים. כך, הכשל האמפתי מתהווה כהזדמנות לתקן את הפגיעות שנוצרו בילדות.
במקרי כשל אמפתי על המטפל לתאר למטופל את הכשל שאירע ובתוך כך לספק לו תחושה כי הוא מובן (זהו "שלב ההבנה"). לאחר מכן, עליו להסביר למטופל את האינטראקציה שנוצרה בהעברה ולחבר אותה למקורותיה המוקדמים ("שלב ההסבר"). יש לומר, כי לא תמיד מדובר בשני שלבים מובחנים, לעתים הם יכולים להתרחש ברצף אך לפעמים צריך לחכות זמן רב עד שהמטופל מסוגל לקבל את הפירוש. כל אלה - זיהוי הכשל, זיהוי הצרכים שלא סופקו העומדים בבסיס ההעברה ותיקופם למרות אי סיפוקם - עשויים ליצור יחד תסכול אופטימלי. זה בתורו יכול לאפשר תהליך של הפנמה ממירה – במקרה זה, כזו שמתקנת מבני עצמי פגומים ומפוצלים ומכוננת מבנים חדשים לקראת לכידות עצמי חזקה יותר והבשלה של יחסי עצמי-זולת עצמי בוגרים. מנגד, אם הכשלים האמפתיים חזרתיים, טראומטיים, מתמשכים – הדבר אינו מסייע לצמיחה נפשית ואף יכול להוביל להרס הטיפול.
פעמים רבות מטופלים לא יגידו באופן מפורש כי חוו כשל אמפתי מצד המטפל, ואף יכול להיות שלא יהיו מודעים לכך. עם זאת, ניתן לאתר סימנים לכשל אמפתי בהתנהגות המטופל, למשל, ביטויי עייפות ושעמום בפגישות, חציית גבולות הסטינג בדרכים שונות ועוד. כמו-כן, כשל יכול להתבטא גם בהעברה נגדית, למשל בתחושות של חוסר נוחות או אי נחת אצל המטפל. גישות אחרות מגדירות כשל אמפתי, ואת הדרכים לעבוד עמו, באופנים שונים. ההבדלים נעוצים בין היתר בדרכים השונות להגדרת מושג האמפתיה ותפקידה בטיפול. הבנות שונות של כשל אמפתי הן כחוסר הבנה של מצבו הנפשי של אדם אחר, כשל לחלוק עמו את חוויותיו אן לחוות את מצבו באופן עקיף, קושי לחוש חמלה או דאגה כלפי האחר ועוד. בין הדרכים המוצעות לעבודה עם כשל אמפתי בולטת העבודה עם העברה נגדית, והסתייעות בהדרכה. כמו-כן, קיימת הסכמה די נרחבת כי קשב והתייחסות לכשלים אמפתיים הם חלק מהותי בטיפול.
מקורות
קיטרון, ד' (1997), כשל אמפתי ופסיכולוגית העצמי של קוהוט - הבחרות תיאורטיות. שיחות יב, 1, 78
קיטרון, ד' (2004). כפיית החזרה ופסיכולוגיית העצמי - בין הימנעות מכשילה להזדמנות חדשה. שיחות יט, 1, 58-52
Kohut, H. (1971). The Analysis of the Self: A Systematic Approach to the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personality Disorders. International Universities Press
Kohut, H. (1984). How does analysis cure?. The University of Chicago Press Mordecai, E. M. (1991). A classification of empathic failures for psychotherapists and supervisors. Psychoanalytic Psychology, 8(3), 251–262
Newman, K. (2007). Therapeutic action in self psychology, with special focus on two dimensions of self object failure. The psychoanalytic quarterly, 76, 513-546
Stone, W. N. (2001). The role of the therapist's affect in the detection of empathic failures, misunderstandings and injury. Group, 25(1-2), 3–14
VandenBos, G. R. (Ed.). (2007). APA Dictionary of Psychology. American Psychological Association
Wolf E.S., Disruptions of the therapeutic relationship in psychoanalysis: A view from selfpsychology. Int. J. Psycho -Anal ,. 74 : 675-678 , 1993
Zaki, J., & Cikara, M. (2015). Addressing empathic failures. Current Directions in Psychological Science, 24(6), 471–476
